אראלה! תתקשרי!..

קמים כל בוקר בין חמש ודקה לרבע לשש.

דקה אחרי חמש זה נהדר להתעורר, כי זה לא ממש שש, וזה לגמרי אחרי חמש. למה דווקא חמש ולא נניח,  שבע? שבע זה מאוחר מדי,  הילדים  כבר אמורים להיות מוכנים לריצת הבוקר שלהם להסעה ובית הספר. אז ההרגל הזה היה חלק מחיינו בעשרים ואחת השנים האחרונות. לא ממש הבנו מאיפה זה נפל עלינו, אבל התמדנו בזה. אחרי ההרגל הזה,  שנצרב בתוך השעון  הביולוגי שלנו, כבר כמעט בלתי אפשרי להשתחרר מזה.

אני חושב שלישון זה בזבוז מהנה באופן מטורף. איזה כיף לישון כשאתה יודע ששש שעות מטכ"ליות זה כנראה מספיק וכל השאר מבוזבז? נניח,  ללכת לישון בתשע עשר ולחרופ עד שבע שמונה..  חוצפה שאין כדוגמתה. הכרית חוטפת ריח של שינה שאי אפשר לטעות בו. השינה חוטפת עוד אחד לאוסף...  ורק אראלה ממפעל הפיס לא קמה מוקדם כדי להתקשר אלי. מרגיז כזה כאילו. כמה פעמים אמרתי לבזק שקו הטלפון שלי חסום לשיחות ממפעל הפיס,  והם לא האמינו לי. עובדה,  היא לא מתקשרת ולא קמה מוקדם. את בעיית היקיצה המוקדמת אפשר לפתור לה (יש אפליקציות שעון מעורר נהדרות).  את בעיית החיוג אלי גם אפשר לפתור בקלות ולתת לה את המספר...  אבל כל השאר,  באחריותה. לא מבין למה זה לא קורה.  אני את שלי עושה...  משלם כל חודש,  אבל כלום. נדה. הקו של בזק יבש.

זה למה אני קם מוקדם. אראלה, תתחשבי... אנשים פה בלי שינה...

רגע, לא הבנתי...  צריך כרטיס בשביל שהיא תתקשר אלי? לא מספיק שאני משלם מיסים, בריאות,  ביטוח נמלים בחצר ומלווה בששון? לא מספיק שאני משלם יותר משרה של הרוה"מ על גלידה פיסטוק. לא מספיק שהקוט'ז והמילקי עולים יותר מכל מקום אחר בעולם?

נו טוב...  יש לי מנוי של מפעל הפיס, ומדי כמה חודשים אני מקבל אימייל שזכיתי בסכום האגדי של 11 שקלים. נהדר. אני מתחייב פה,  שאם היא מתקשרת אז אני מרביץ קטע נפלא ברדיו, שעוד ישדרו אותו על הגישושית הבאה שתשוגר לכוכב האדום.

ברור לי שהיא תתקשר יום אחד. למישהו
דודו קורמן -  בקרוב הסרט...