יום שלישי, 26 בינואר 2016

קפוא, בשר קפוא

קר לי,  קפוא נורא.  זה לא סימן שהעולם הולך ומתקרררררר לנו? נראה  שכן. אוף,  איזה קור.  האפליקציה בנייד אומרת שעכשיו 9 מעלות צלזיוס אבל מרגיש כמו 6. מה פתאום מרגיש כמו 6?אני מרגיש קפוא כמו 3. מה פתאום שהאפליקציה תגיד לי כמה זה "מרגיש" ? פתאום לאפליקציה יש יכולת להרגיש.  איזה יופי.  עוד מעט גם אפליקציה תחוש כאב ותגיד שזה מרגיש כמו 6 אבל כואב ברירית של האף. או אולי אם נפל לך הנייד,  תהיה אפליקציה שתגיד,  אחי,  כואב לי בקצה הנייד,  איפה שכפתור ה"אחורה" נמצא. או אם נופל על המסך, תשמע זעקה של: כואב לי בפנים... אם נפל לך במקרה לשירותים, הנייד יצעק: אוף,  אני טובע והולך לכאוב לך בכיס....
תראו,  אני מאוד מאוד רוצה שהנייד שלי יתחיל לחוש כאב...  ביחוד כשאני מריץ את האפליקציה של בנק לאומי, שמראה את המינוס בחשבון, למה שאני אחוש בכאב? הרי הוא זה מהמראה לי את המצב הלא פשוט...  אז למה שרק אני אסבול? שגם הוא יחוש את התסכול והכאב בלב שלו יגבר....  יש לו בכלל לב? החולירע.  כל היום מריץ כל מיני אפליקציות על חשבון החשמל שלי,  מפריע לי לישון בצילצולים וריטוטים, מושך את תשומת הלב שלי באף כל הזמן ומחליט בשבילי כל מיני דברים מוזרים כמו לקום בבוקר,  לקרוא על כל מיני רשתות חברתיות ופחות חברתיות וכו'.
רשתות חברתיות? ממש חברתיות אעלק (שזה ביטוי מזלזל לגמרי למי שלא דובר את השפה, כמוני). חברתי, זה חברות,  חברים, פנים אל מול פנים.  אבל פה,  ברשת החברתית אתה אמור לראות את הפנים בספר facebook, של כל מי שאתה מחשיב לחבר ועשית לו like, שזה מקרה פרטי של lick, והוא קיבל את הלייקוק בשמחה והסכים לעוד בעתיד... זה מבטיח שגם הוא יעשה לך like את תרצה ואם לא...  ואם תהיה מגניב לגמרי,  הוא אפילו יכתוב לך הערה על מגניבותך ואולי אחרים גם יגיבו על ההערה בהארה! מגניב לגמרי הגועל נפש הזה. אפשר לכתוב בלי אחריות או עם,  ומקסימום,  אפשר להוריד את הכתוב,  או לערוך מחדש,  או לטעון שהדברים הוצאו מהקשרם ברשת החברתית הזו, והפרופיל, הוי הפרופיל, בכלל לא מעודכן,  או אתה לא עומד מאחוריו או מישהו בכלל פתח דף וייחס אותו לך. ואחרי מותך שלך, מישהו עוד ימשיך לקרוא אותו ולחפש משמעות על חייך שלך. או אפילו יכתוב עליך דברי הספד,  שלא תוכל לקרוא,  כמו שלא תוכל לשמוע,  כמו שהנייד שלך טוען ש"מרגיש". לא אמיתי לתת משמעות חיים לחתיכות פלסטיק מחושמלת שטוענת שהיא מרגישה.
קר לי בבשר הקפוא, ולך תתווכח למי יותר קר עם טלפון נייד ברשת חברתית.

דודו קורמן, בקרוב עוד בקרוב

יום שישי, 1 בינואר 2016

2016 וה"קשה" של הלחם

בוקר טוב למי שכבר התעורר לתוך 2016.
אתמול קראתי בכתוביות של כתבה בערוץ 1 שבעוד 50 שנה תגדל תוחלת החיים ל800 שנה.  בנוסף,  סיפרו שייתכן שהחיים על כדור הארץ יהיו קשים עד בלתי אפשריים.... הטמפרטורה תעלה בעוד מעלה והכל יימס פה ובקוטב הצפוני והדרומי...
אני חושב שהייתה תקלה בערוץ 1 (שוב?). גם כיום, כשתוחלת החיים הינה עשירית מזה, החיים כאן קשים עד בלתי אפשריים.
מתוך מיליון הקוראים שלי: מי שממש קל לו שירים יד. תוריד,  טמבל. עוד לא הבנת כמה קשה לך. ואל תתווכח. אני קובע,  לא אתה. צא מהדף אם לא בא לך לקרוא. החוצה!
יצא?...  טוב,  אפשר להמשיך. מה רציתי לומר? אה כן,  קשה פה,  מאוד קשה.  עד כדי כך קשה שכולם שם למעלה לוקחים את הרך של פרוסת הלחם שהחברה בבית התמחוי אוכלים,  ומשאירים להם רק את הקשה. ועוד נותנים את זה לאנשים בלי שיניים. למה? כי טיפולי שיניים ממומנים לאלפיון העליון,  וגם למאיון, אך לא לעשירון העליון? זה שיצא מהדף היה חבר באחד מהעשירונים האלה?
חברה,  תיקחו נשימה ותגידו באמת: מה קשה לכם? הלחם? השיניים או הגניבה בידי מורשים? מה שקשה (לי) זה ה"לפנק". לפנק,  זה גם לגנוב וגם לאכול את הקשה והרך של הלחם,  לפני שהולכים לבנק לספור את הכסף שיש!  ואז מגיעים לבנק והמנהל אומר, שלום מר "שאלה", אתה צריך ארבעים שקל כדי ללכת להסתפר? והאיש עונה: וודאי!, רק מכיוון שקרא את "על כל שאלה תשובה"  מאת יצחק לבנון.
אז כמובן שמנהל הבנק אומר לו,  תראה, אני לא יכול לתת לך ארבעים ש"ח לתספורת, כי זה לא כסף שלי, אבל אני יכול לספר אותך כאן.  יש לנו "ספר הבית" וככה זה יוצא לנו יותר זול וגם לא צריך לרשום את זה בספרים,  של הספר וגם בספרי הבנק... הרי אם ידעו על זה בחוץ,  מישהו עוד עלול להיחקר, תחת אזהרה. ראיתם פעם תחת שנחקר באזהרה? אלפיון עליון?
טוב,  נסחפתי קצת...  גם אתם חושבים? אז אני אמחק חלק. אחר כך.  בספר שאכתוב. או שהעורך יעשה את זה. כי אם לא,  אצטרך עורך דין, כשה"מתפנק" המסופר יתבע אותי במיליוני שקלים. אוף,  כשאשתי תקרא את זה היא תגיד לי למחוק את הפינוק הזה.
אוי! שכחתי.  "לפנק", שהיה קצת חסר למעלה בסיפור הבנק והספר, הוא בדיוק הרגע כשמנערים מעליו את השערות וקצת "פן" חם, והוא יוצא אל המצלמות, שבדיוק היו במקרה בסביבה, ומחייך לו מאוזן לאוזן....  כאילו שאי אפשר לגנוב בשקט, להסתפר, אך להימנע מחיוך כשהאור האדום במצלמה נדלק (זה סימן שזה מצלם). למה שלא יחייך? מותר לו! כי זה לא הוא.  זה אנחנו. אני, ליתר דיוק. שנים אמרו לי שיש נפט וגז טבעי פה במזרח התיכון, ורק אני,  באופן אישי, לא עשיתי כלום. אני אשם בזה שהוא מפנק אותנו.... לא אתם. יכולתי לקחת כפית ולחפור. בגינה. ברור שהייתי מצליח בסוף. יש גז בגינה שלי! הבלון של הגז שקניתי. ואז,  הייתי מוכר את זה במחירי הפסד ליחידת חום. משהו שהיה מעודד את כולם לצרוך את הגז שלי. ואז,  הטמפרטורה הייתה עולה לגמרי....  וזו הסיבה שהקרחונים נמסים. ונהיה קשה פה עוד יותר. ולא צריך לחכות עוד חמישים שנה. חם פה כבר עכשיו.  חם מדי, אפילו שיורד שלג בחרמון עכשיו.
איך זה שחם מהגז של מר שאלה, ויורד שלג? לפנק, לפנק.
מי יתן ושנת 2016 תהיה קלה יותר, ולא תקלה... ויהיה מי שיעזור עם השיניים לאלה שאין להם,  כדי שיוכלו לאכול את הקשה של הלחם. כי לפנק צריך גם את אלה שאין להם איך לכסות את התחת אזהרה.

בריאות ואושר. 
בקרוב,  הספר. דודו קורמן.