אראלה! תתקשרי!..

קמים כל בוקר בין חמש ודקה לרבע לשש.

דקה אחרי חמש זה נהדר להתעורר, כי זה לא ממש שש, וזה לגמרי אחרי חמש. למה דווקא חמש ולא נניח,  שבע? שבע זה מאוחר מדי,  הילדים  כבר אמורים להיות מוכנים לריצת הבוקר שלהם להסעה ובית הספר. אז ההרגל הזה היה חלק מחיינו בעשרים ואחת השנים האחרונות. לא ממש הבנו מאיפה זה נפל עלינו, אבל התמדנו בזה. אחרי ההרגל הזה,  שנצרב בתוך השעון  הביולוגי שלנו, כבר כמעט בלתי אפשרי להשתחרר מזה.

אני חושב שלישון זה בזבוז מהנה באופן מטורף. איזה כיף לישון כשאתה יודע ששש שעות מטכ"ליות זה כנראה מספיק וכל השאר מבוזבז? נניח,  ללכת לישון בתשע עשר ולחרופ עד שבע שמונה..  חוצפה שאין כדוגמתה. הכרית חוטפת ריח של שינה שאי אפשר לטעות בו. השינה חוטפת עוד אחד לאוסף...  ורק אראלה ממפעל הפיס לא קמה מוקדם כדי להתקשר אלי. מרגיז כזה כאילו. כמה פעמים אמרתי לבזק שקו הטלפון שלי חסום לשיחות ממפעל הפיס,  והם לא האמינו לי. עובדה,  היא לא מתקשרת ולא קמה מוקדם. את בעיית היקיצה המוקדמת אפשר לפתור לה (יש אפליקציות שעון מעורר נהדרות).  את בעיית החיוג אלי גם אפשר לפתור בקלות ולתת לה את המספר...  אבל כל השאר,  באחריותה. לא מבין למה זה לא קורה.  אני את שלי עושה...  משלם כל חודש,  אבל כלום. נדה. הקו של בזק יבש.

זה למה אני קם מוקדם. אראלה, תתחשבי... אנשים פה בלי שינה...

רגע, לא הבנתי...  צריך כרטיס בשביל שהיא תתקשר אלי? לא מספיק שאני משלם מיסים, בריאות,  ביטוח נמלים בחצר ומלווה בששון? לא מספיק שאני משלם יותר משרה של הרוה"מ על גלידה פיסטוק. לא מספיק שהקוט'ז והמילקי עולים יותר מכל מקום אחר בעולם?

נו טוב...  יש לי מנוי של מפעל הפיס, ומדי כמה חודשים אני מקבל אימייל שזכיתי בסכום האגדי של 11 שקלים. נהדר. אני מתחייב פה,  שאם היא מתקשרת אז אני מרביץ קטע נפלא ברדיו, שעוד ישדרו אותו על הגישושית הבאה שתשוגר לכוכב האדום.

ברור לי שהיא תתקשר יום אחד. למישהו
דודו קורמן -  בקרוב הסרט... 

על נבחרים ונכלאים

שלום לכולכם, בוקר מוקדם וטרי,  בו השחיתות מרימה ראש וכולם צורחים. שינויים בהרגלי הצריחה...

אז נהדר לכולנו שלפני הבחירות, מגיעים שוב לחבורה של אנשים שמצד אחד המשטרה עדיין חוקרת אותם ולכן הם חפים מכל עניין, פשע ועוון - אך לעומת זאת כולם כבר חרצו את דינם.  זו טבעה של החקירה במקומותינו, שהינה תמיד,  אבל תמיד בעלת אופי פוליטי. ואם בפוליטיקה עסקינן, אני חושב שעם עוד קצת מאמץ, יגיעו גם לראש המפלגה שם, שהוא מושא אהבתו של הרוה"מ שלנו, שמרגיש בימים אלו כאילו עשה את טעות חייו בהיפרדו מ"יש עתיד" של לפיד, כי הוא מבין, לאט ומהר שהפנסיה מתקרבת כבר. אז האם ייתכן שהחקירה הזאת הינה ניקוי אורוות יזום ע"י אנשי מפלגה אחרים הרוצים לשנות קצת את ההרכב של מפלגתם, כי גם הם בפאניקה? לאלוהים פתרונים... וגם המפלגות שחברות שלו, של הקב"ה, רבות, מסוכסכות ועוסקות באכילה אישית של אנשי המפלגה שנשארו להם על הצלחת ועוד לא פרשו ועברו למפלגה אלוהית אחרת... אז אפילו הקב"ה משנה את פני המפה של האתר שלו.. לקח את מר"ן, הפריד את התאומים הסיאמיים דרעי וישי, לקח לבנט כמה חברים והעביר לישי, והזרוע עדיין נטויה. להזכירכם, עד הבחירות יש עוד חודשיים וחצי שזה המון ימים ולילות של שעות חקירה של המשטרה הכחולה שלנו והרבה חדשות במבט לחדשות... המשטרה שלנו, שבמקום להתעסק בציבור הפושעים, מתעסקת בציבור הנבחרים נראית לא רע ....  ובצדק, כי נראה בימים האחרונים, וכל שנה מחדש, שהקהילות הקדושות האלה (נבחרים ונכלאים), נוטות להתערבב להן, בהנאה צרופה. נוצר מן מסלול כזה, של: אנשים נולדים, גדלים, חלקם פונים לפשע, חלקם הולכים למשטרה, חלקם לפוליטיקה וחלקם עומדים בצד בפה פעור... כל חלק מאשים את האחרים ואז האחרים נעלבים ומחליטים לעבור קבוצה...  ח"כים עוברים למעגל הפשע, פושעים עוברים למעגל הח"כים ושוטרים משחקים בגנבים, סולמות וחבלים. וחבר (מפלגה) מביא חבר. כמה נחמד לנו.

אז אם חשבתם ללכת לפוליטיקה, לשנות את השיטה מבפנים, אז תדעו לכם שהשיטה תמשיך לשנות אתכם, ואתם תתחילו לצחוק כל הדרך אל הבנק ומשם לחדרי החקירות של לה"ב 433 ומשם למעגל חברי הכנסת המובטלים החובשים את ספסלי הגינה בבתי הכלא השונים, אחרי שעברו מחנה... הכל כאן מתערבב, כל פעם מחדש, מחדש, מחדש... ועוד אומרים שמצ'עמם פה....  אין רגע דל, בלי סקנדל ופסטיבל. אז מה קרה פתאום שהתעוררתי לי מוקדם מאוד והתחלתי לחפור לכם? סתם,  כי החתולה שלנו, אחת מתוך חמש, שלחה לה זנב חצוף אל תוך העין השמאלית שלי והתחילה לגרגר לה בשמחה ועוד בארבע בבוקר... לא מה שחשבתם...  לא האישה המדהימה איתה המשכתי את חיי ביום שהחלטנו למסד את עצמנו, אלא החתולה (השניה) שבאה כל לילה, על ארבע וזנב, מטפסת אלינו למיטה וישנה בינינו...  חצופה ומשופמת למכביר. גם היא מנסה לעבור ממחנה החתולים למחנה בני האדם... וחלקן אכן מצליחות בזה... נסתרות הן דרכי האל... איזה מזל שלא התחילה חקירה של לה"ב 433 גם בעניין הזה, שהוא אכן אמור להיסגר מחוסר עיניין ציבורי לציבור החתולים...

יו, כבר עשר לפני חמש, בבוקר, יום חמישי, ומתחילים שוב להריח את הריח השרוף המשכר של עוד שבוע שנשרף לו בהנאה זו או אחרת...  שיהיה לכם יום טוב, קל ומרנין לקראת סופ"ש מלא אתגרים, פעילות ספורטיבית והאבסה מדודה... יהיה מעניין בחדר החקירות, ב"יומן" של איילה חסון ובספירת האסירים בתאיהם והכנת מקומות לעתידים לבוא... וכולם צחים וזכים וח"כים.

תמשיכו לחייך...  אני חוזר לחתולה...

דודו קורמן -  בקרוב הסרט

מומנטום וגעגועים לסיזי(פוס)

אתמול בבוקר התחיל היום שבסופו התחלנו לגלגל שוב את האבן הסיזיפית במעלה ההר. למי שלא היה נוכח, או לא ידע,  או שכח, אתמול אחה"צ היה המפגש הראשון של מומנטום...

לעומת זאת, סיזיפוס היה,  למי שלא הכיר אותו באופן אישי, בחור מגודל ושרירי שמיום היוולדו שיחק בחמש אבנים והתמיד בכך. תמיד התחיל מחצץ פשוט.  חמש אבנים באותו הגודל והצורה שתוך כדי משחק, הוא בחר טריקים שונים של הקפצת האבנים בין אצבעותיו, להקפיץ, להוריד, להזיז ולבחור.  לאט למד להזיז אותן בקצב שבחר.  חלקן התגלגלו לו במורד השביל ואז רץ לחפש אותן.  כשמצא, עשה לו הרגל לגלגל אותן במעלה השביל, עד למעלה בחזרה למגרש המשחק שלו. שיטת הגלגול היתה כזו שאם האבן עשתה לו קשה,  הוא השתמש בתרגיל הרגיל של להתאמץ יותר לזרוק את האבנים למעלה ולמנוע מהן להתגלגל בחזרה אליו. וכל זאת תוך סינון של קללה עסיסית בין שפתיו... ביחוד אם העסק לא בדיוק הצליח לו.

כשגדל,  חמש האבנים היו לו לרועץ. הוא הבין כבר מזמן שגלגול של חצץ המעלה השביל זה המקצוע שלו,  אבל כדאי שילך על משהו גדול,  כי מי לא רוצה להיות על המגרש של הגדולים? בקיצור,  הבחור התחיל לשחק כל יום בחמש בערב בחמישה סלעים לא קטנים, במקום לצפות בחמש עם רפי רשף...  טוב נו,  זה שלא הייתה אז טלוויזיה, זה לא אומר שאי אפשר לצפות ברפי...  זה רק תירוץ,  סיפור...  אזור הנוחות...

הבחור התבחר לו משנה לשנה,  גדל, וביחד איתו צמחו גם הסלעים. הסלעים הלכו ונעשו כבדים יותר.  קשה היה לו לגלגל את כל החמישה במעלה השביל... למרות שהקשה שבלחם דווקא היה לו קלי קלות. בסוף החליט לבחור לו סלע בודד, קשה במיוחד, אותו החל לגלגל במעלה השביל, שהתפתל לו למעלה, שהפך להר, שהפך למקצוע של המר בחור. כולם מסביב הסתכלו עליו משתאים, מתפלאים ולא מבינים. מה זה העניין הזה של לגלגל סלע במעלה ההר? מה יוצא לך מזה?, טמבל, שאלה אשתו תוך כדי תיפוף חמש האבנים הפרטיות שלה על שולחן המטבח.  לא יודע,  אמר סיזי(פוס), המגלגל הנצחי...  אבל אני מה זה נהנה מזה, וזה מעביר את היום יופי. גם הפרסומת שעשה במרשתת הדייגים, לדיאודורנט של סיזי(פוס), הביאה הכנסות לא רעות בכלל. אשתו, עם עשרות אלפי המחשבות שעברו לה במוחה כל יום,  לא יכלה להבין בשארית חייה כשיצאו לצעידה של הבוקר (הוא עם הסלע והיא עם הכלב), למה היא נשארת עם הבחור והסלע, ולא זזה הלאה. כי אצלו,  מה שזז,  זה רק הסלע.

יום אחד,  עשתה הגברת מעשה ורשמה אותו לכנס של התחלה חדשה,  בבית ציוני אמריקה (שהיה קיים גם אז, עם אותם הסנדוויצים המתגלגלים הקטנים).

ההמשך ידוע... סדנת שריטות, קיצרת ארבעת הימים, שבמהלכה החזירו אותו למגרש ולקחו לו את הצעצוע העיקרי (הסלע לא עבר בדלת).  במקום לגלגל את הסלע במעלה ההר, גלגל אינספור שיחות עם שאר שחקני החמישיה של אריה. זה הרחיב לו אופקים,  השיל מעליו את הקליפות ואפילו עזר לו לדבר עם הבוס כשצריך היה. לא רע,  אמרה אשתו... תוך שהיא מגלגלת במקומו את הסלע במעלה ההר...

הבנתם? הבנתי? הבנתן (בנות)? את הסלע, את כולו, כמה שקשה, חייבים להמשיך ולגלגל במעלה ההר. מישהו חייב. למה? כי לשם כך נוצר ההר....  והסלע גם.

מישהו חייב להמשיך את המומנטום, של הסלע במעלה ההר, של מה שהתחלנו קודם, ושל כל מה שלא סיימנו (כמו שאמר יצחק שמעוני במקבילית המוחות: "התחלתי, ולכן אסיים"). ההר אותו ההר,  הסלע אותו הסלע וביבי אותו הביבי...  מה שהיה,  הוא שיהיה..  רק השחקנים יתחלפו להם ויעבירו הלאה את הסלע (אם ירצה השם,  תשובה מהדלק והגאז לכל ישראל, והבוחרים).

יו, לא כתבתי כלום על המומנטום של אתמול, שהתחיל בחמש, עם תזכורות על מה היה לנו שמה וקצת חברה חדשים וטובים ובלי קרן ועם אריה ודורון ואפרת והמנטוריות שבשולחן האחורי, ומעוז צור, והעיקר:  הסלע נשאר לו מאחור, ואני לא מתגעגע אליו כלל.

יום נהדר לכם.
דודו קורמן  -  בקרוב הסרט

צאו לסיבוב!..

קום כבר, הכלבה צריכה לצאת ואוי ואבוי לך אם היא שוב עשתה בסלון...

עם זה לא יכולתי להתווכח,  בייחוד כי גם החתולות כבר התקבצו להן אצלנו בחדר ותכף תפצחנה בקונצרט של יללות משמעותיות של: או שאתה קם ונותן לאכול או שאנחנו לא נפסיק לשיר... בלית ברירה קמתי לי מרבצי,  השלתי מעלי את פיג'מת השבת הלא חגיגית שלי ועטיתי את מכנסי הג'ינס המהוהים של אתמול ואיזה sweatshirt עם כיתוב אמריקאי הנושא את המספר 26 עליו.  כאילו שעברו רק 26 שנה... או שאני עומד להחליף מישהו משחקני הNBA, הליגה הטובה בעולם, שמחפשת בטירוף רק ישראלים גבוהים כמוני.

הנעליים של הטיול עם הכלבה והבוץ אמורים להיות איפה שהוא למטה. עם הבוץ המשובח מהטיול הקודם. בוץ משובח דווקא מתאים עכשיו לאווירת הבחירות המתרגשת עלינו. אין כמו בוץ משובח שמקבל ITEM משובח אצל רפי רשף, חשבתי לי בהנאה מסוימת תוך כדי נסיון לאלתר נעילת נעליים בלי למלא את הסלון בבוץ שיהפוך לITEM בפני עצמו כשאחזור.

עכשיו, איפה לעזאזל שמתי את המפתחות של הבית אם לא בארון ליד המיטה...  הרי אתמול חזרנו בצהריים אחרי שהקפצנו את המתבגרת לרכבת לחיפה ומאז כל מה שעשיתי לא כלל את המפתחות,  אלא לחשמל מחדש כמה מנורות בגינה שהכלבה החדשה אכלה להם את חוט החיים...  איזה מזל שלא הדלקנו את תאורת הגינה ביום האחרון...  זה היה מקפיץ את השאלתר ברידינג ג' מרוב החוטים הטעימים שהכלבה חיזרזרה לה בתאבון.

בקיצור,  אין מפתחות ואין בטיח...  אתה רוצה שארד למטה לעזור לך לחפש? , אמרה השותפה לכל שלי מהקומה השניה...  במילא הערת אותי כבר עם החיפושים שלך..  לא משנה, אמרתי,  אני יוצא ככה.  אם תמצאי את המפתחות, תתקשרי.  אני בסובב צורן, פורת והמשתלות מסביב...

יצאנו אני וההולכת על ארבע שעכשיו שוכבת לה לנוח על רצפת הסלון,  היכן שבעקבות הבוץ המשובח של אתמול עדיין מאיימים במשבר קואליציוני של שבת בבוקר... טוב נו,  הולך לטאטא את הסלון...  מזל שמצאו את המפתחות שהיו בכיס של ה sweatshirt של אתמול בגינה...  זה בלי הכתובות באמריקאית ובלי המספר המתחיל בעשרים ומשהו....

תגידו,  באמת עבר כל כך הרבה זמן?

בוקר טוב למשכימים...  צאו לסיבוב עם הכלבה למי שיש כזו...

דודו קורמן -  בקרוב הסרט

להיות יוצא דופן זו מתנה לכל החיים

להיות יוצא דופן זו מתנה לכל החיים. זה שלא נולדנו בשיטה "הרגילה", גורם לחלק מאיתנו,  יוצאי הדופן, להיות לפעמים לחוצים קצת, מעצם זה שלא חווינו "לחץ" כשנולדנו.

חלקנו למדו להתמודד עם זה ולפתח עור של פיל שמגן עלינו בפני הלחץ וחלקנו נסדקים בעורם הרגיל ומפתחים שריטות עמוקות ולא פשוטות... יש חלק שלישי אותו אני מכיר מקרוב, שמצליח לפתח שריטות אפילו בעור הפיל.... 

בסופו של דבר, כולם, גם אלה שלא יצאו דופן, חייבים ללמוד להתמודד עם העור שקיבלו, עם השריטות והחריצים שפיתחו להם.... מקווה שאלה אצלך שיצאו דופן הינם אנשים מיוחדים עם עור של פיל, חזקים ואמיצים ושקל להם לחיות בעור שלהם.

בזמן שאני כותב את זה חשבתי פתאום: איזה מזל שאין פילים שנולדו דרך הדופן, שאילו כך, מושג העור של הפיל היה מקבל twist נוסף, עבה יותר וחסין חריצים ושריטות לגמרי?!

לילה ויום טוב לכם...  תחילתו של יום מפרך... A hard days' night.
דודו קורמן -  בקרוב הסרט

נס חנוכה אישי

חנוכה זהו החג האהוב עליי! היום בדיוק לפני 18 שנה, בנר הראשון של חנוכה, הייתה הפעם הראשונה בחיי בה לא הדלקתי נר, חנוכה ....

זה לא היה בגלל שהפסקתי להאמין בבורא עולם,

וגם לא מהסיבה שהפסקתי לקיים מצוות.....

אבל הייתי עסוקה באותו ערב, בדבר חשוב יותר... מהדלקת הנר הראשון...

הייתי בחדר ניתוח, ובניתוח קיסרי הפכתי לראשונה לאמא - יוצאת דופן....( כך מוגדרים תינוקות שנולדים בניתוח קיסרי - יוצאי דופן).

והיום בערב חגגנו עם המשפחה המורחבת וחברים, מסיבת חיים, לבני הבכור  שחגג 18 שנים,

של ניסים ונפלאות,

שבכל יום ויום עימנו!

על שבכל בוקר מאז  התעוררנו עם נשמה באפינו,

עם בריאות טובה,

ומשפחה  שהלכה וגדלה עם השנים, כל ילד , כל אדם,

 הוא נס בפני עצמו,

בריאות טובה  היא נס!!!!!

כל השאר זה בונוס ענק!!!!

חג שמח ומלא אור,

מאחלת לכם שאלוהים יפנק אתכם בהרבה בונוסים,

ושהבונוסים....יהיו המשך ישיר לניסים הפרטיים של כל אחד ואחת מכם!

פרשת השבוע - פרשת המים החמים והקפה

אחרי ההרצאה של שני האנשים הנכבדים, שאני מכבד מאוד בעיקר עקב היותם ישרים לגבי ששת עד עשרת האחוזים מכל עסקה, ולנו משהו מזה יהיה בחינם, שהרי אנחנו חברים בקבוצה מיוחדת ממנה אין לקחת,  אני מוצא שהם פספסו אותנו בגדול.

אשתי שתחיה המון שנים, אמרה לי אתמול בבוקר כששמעה את השם של החברה שלהם, שזו בטח חברת פירמידה שמוכרת משהו לכולם ומכניסה יד עמוקה לכיסם.

עוד מימי הפירמידות אצל השכנים שלנו מדרום, ידעו כבר מזמן שהמון אנשים יכולים כל אחד לממן אבן אחת, עבור היושב בראש הממלכה, כך שאף אחד בעצם לא מרגיש שהוא מנוצל עבור השיטה.  מכסימום,  אם הוא מבין, אז נותנים לו קצת עם השוט על הגב או שולחים אליו מישהו מהשוק האפרפר (אבל חוקי, מהולנד כזה, או מנירוסטה) כדי שיזכיר לו שאם הוא חושב שהוא פרפר, אז גם זבוב זה חיה... וסנדוויצים זה טעים אבל לא כשמויישה ויהושע מבטיחים לך רק מצות עם נוף מדברי ואתה יכול לחלום על סנדוויץ טוב ב Subway שרק בעוד אלפי שנים מישהו יחשוב לייסד. אז אתם באמת חושבים שאנחנו נמכור את ההתחלה החדשה שלנו בנזיד עדשים, או אם מישהו ישים את המים באותו החדר עם כולנו ויקח את כל השאר לחדר השני?

תראו,  צחוק בצד לרגע, אבל אנשים מגניבים מגיבים בביקורת קטלנית או בשיעמום כאשר הם פוגשים שניים סיני-מים עם כינור גדול, שאני בטוח שהם רוצים רק טוב. הגבהו כמו שהגבנו כי אנחנו אנשים טובים, שרק בקעו כרגע מהביצה הקפואה שהפשירו לנו כי יש צורך לבקוע החוצה מתוך ה comfort zone..  אולי נוכל בעתיד,  בעוד 7 שנים טובות, לקחת חלק בתהליך MnA או רכישה ומיזוג או סתם זיגוג. אני מאחל לכולנו שנצליח ובגדול...  אבל כאיש של מילים אני יכול לומר שאם הבנתי נכון (את ההרצאה המלומדת), אז אני הבנתי שלא הבנתי (כלום). זה לא אני אמרתי,  זה יוסי הבנאי דרך הגשש.

חברים המארגנים/מארגנות...  אתם נהדרים/נהדרות כמו פרי הדר מושלם..  אבל אם המים החמים היו בחדר הנכון, כל זה לא היה קורה.... ומה קרה בכלל?  כלום...  אז במקום הרצאה מכובדת היו קצת צחוקים כשדיברו סינית? גם זה בסדר.  הגיע זמן שנצחק קצת בארבעים (דציבלים) פלוס... אז אני בטוח שהבנתם את המסר ואם לא,  אז לא נורא...  אני אקח את הנייד לאשתי שתחייה כדי שתסביר לי, איש (לא) פשוט 

חווית המפגש - online

יושב לי עכשיו כחלק מהמפגש ההיסטורי של שלוש הסדנאות של התחלה חדשה,  שלא יקרה יותר (כי המפגש הבא יהיה של ארבעת הסדנאות)...

המעניין בכל המפגש הזה הוא שאנחנו רואים בפירוש כי הסדנה השלישית הייתה מאוד מוצלחת...  החברה שלנו היו הרוב במפגש,  כי אצלנו זה עוד בוער מבפנים.

בקיצור,  באו אנשים נחמדים,  מקשיבים ושקטים וזאבי,  דורון ואפרת הידועים לנו כאנשי נתינה, חיוך וחיבוק.

מה שנשגב מבינתי, עכשיו ואולי גם אחר כך בשנה הקרובה, זה מדוע הקפה, סוכר, חלב וכוסות נמצאים בתוך החדר ואילו המים החמים נמצאים להם מחוץ לחדר.... נשמע הזוי? אכן כן.

אם חשבנו שאריה וזאבי ודורון ואפרת כבר הראו לנו את רוב הטריקים, אזש"ל (אז זהו שלא). הטריק עם המים החמים מחוץ לחדר הינו בלתי מובן ועוד רבות ידובר עליו...  אם מישהו יבין אותו פעם.  ז"א אם נניח הפתרון היה פשוט,  והמים החמים היו בתוך החדר עם הקפה, ורק חדר מי-האפסיים (החדר שבו יש שני אפסים על הדלת ומים זורמים) נמצא מחוץ לחדר,  עוד הייתי מבין. אבל אם רעיון הפרדת הקפה מהמים הוא זה שמוביל אותנו למטרה העתידית (בעוד שבע שנים), אני מרגיש שהעסק נדון לכשלון מראש.

בבקשה, אל תאתגרו אותנו בדברים קשים בשעות הקשות של הערב...  ובכלל. אפילו נועה היקרה התפוצצה  על מישהו מהמרצים בעקבות האתגר הזה... לטובה...

אני פונה באופן אישי לזאבי,  דורון ואפרת (שהבטחתי לה ליד מתקן המים שאני יכול לכתוב על כל דבר, גם אם הוא מופרח לגמרי....),  כדי שהאתגרים בפגישות הבאות יהיו אחרים... מאתגרים יותר... נגיד למשל,  קחו את הקפה, הסוכר והחלב (עם הכוסות) ושימו אותם ליד מתקן המים...  את הכפיות תשאירו בחדר.

בקיצור, מי שלא הצליח להגיע לפגישת שלוש הסדנאות בשלוש שעות,  הפסיד אתגר רציני...

ערב מצוין לכם.

דודו קורמן -  בקרוב הסרט

אסון טבע

לא הרבה חדש הבוקר. גשם קצר, טיול עם הכלבה בשדות רוויי הבוץ וחדשות מסעירות על שיושב ראש הכנסת סוף סוף הגדיר את האסון של הצפת הנפט בדרום, כאסון טבע. אז אני חושב שברחה לו הלמד, כמו שלרוה"מ ברח הלמד מהליכוד (לימור, כחלון, סער/איפה הלמד וכו').

אסון טבע זה אסון שנגרם מהטבע. אסון ל טבע,  עם למד, זה אסון שנגרם לטבע על ידי היצור שהתרחק מהטבע מיליון שנה...  אנחנו. אמרו הבוקר שהאיילים באזור הנפט שנתגלה פתאום בדרום הארץ בוססים להם בקצות הרגליים בזהב השחור ורואים כבר שזה מקשה להם על ההליכה.

אם מישהו מכם חשב שהזהב השחור ישים אותנו שוב על מפת אופ"ק, אז זהו שלא.. ברור לכולם שרק אצלנו לא משלמים על שום דבר,  חוץ מעל כל מה שחלק מהאזרחים משלמים...  כך שאם קרה אסון לטבע שבו מיליוני ליטרים, ע"פ פרסומים זרים (כי לא מפרסמים פה כלום), נשפכו פתאום לשמורת טבע, ואף אחד לא שילם על כך בכסאו (רק בערב הסעודית, שהיא מדינת נפט אמיתית וחברה אמיתית באופ"ק,  משלמים אנשים בראשם) - הרי שאנחנו לא נהיה מדינת נפט אמיתית...  באסון הנפט במפרץ מקסיקו שילמו הרבה אנשים בכסאם וחשבונות הבנק שלהם התדלדלו...

אנחנו לעומת זאת,  שאצלנו אין מפרץ מקסיקו אלא רק מפרץ אילת, לא מסוגלים, אבל אף פעם, להגיע לאשמים במחדלים האלה ולגרום להם ללכת לגדל גזר בנגב ולהפריח את השממה שמה.

טוב,  די,  מספיק. אנחנו גדולים, קיסרות (נתניהו) בקיסריה. ארץ קטנה עם שפם, שחור, מנפט של אחרים.

בוקר טוב לכולכם ואנרגיות טובות וחיוביות לכל המתחילות והמתחילים התחלה חדשה.

דודו קורמן -  בקרוב הסרט

Welcome to the corner of reality! קאפיש ?

טוב,  עוד שבוע התחיל לי (ולאחרים) אתמול, שבסיום יומו הראשון קיימתי שיחה לא פשוטה עם הבוס, בה ניסיתי להבהיר לו, אחרי חודשיים שלא היה בסביבה אלא בחו"ל,  כי המצב בטטה (כתומה, כי כתום זה השחור החדש). הסברתי לו שוב ושוב כי זה הזמן לעשות מעשה ולקיים מה שהבטיח לפני חודשיים בהם הוא חי במטוסים.

הבוס ציקצק בלשונו, אמר שמבקש עוד זמן ושלא אדחוף אותו לפינה כי קשה לו עם פינות. אני הסברתי ש welcome to the corner of reality, ושהזמן עובר לו לאיטו במהירות מטורפת.

מה שעשה אריה בסדנה הזו,  הוא להסביר לכולנו כי רק מי שעל המגרש קובע משהו על לוח התוצאה...  ובנוסף,  אם לא עושים זאת תוך הזמן המוקצה לנו ולאחרים, אז הכדור עובר לשחקנים האחרים אחרי שלושים שניות או שנגמר המשחק (המשפט אחרי שלוש הנקודות למעלה, שקלע לנו אריה לסל, ועד לסוגריים פה,  הוא תוספת שלי לתיאוריה, ואני לוקח עליו אחריות מלאה ובעלות, בלי חס וחלילה להתחרות בגובהו ובענקיותו הנראית לעין של אריה). בקיצור, החלטתי אתמול שהזמן אץ ורץ ושמתי את שעון-העצר המעורר לפני עיני הבוס ולחצתי על כפתור ההפעלה.

עכשיו, הכדור אצלו וכולם בקהל רואים אותו וזה משודר למיליוני אנשים (כולל אתם, היקרים לי מאוד). הוא יודע בפירוש שאחרי סיום שלושים השניות (פלוס מינוס יומיים שלושה) הכדור יעבור אלי. הסברתי לו שוב את החוקים של אריה ויצאנו לדרך. Wish me luck ונראה מה תהיה ההחלטה, שלו, ואחר כך שלי.

תמיד כדאי לזכור שהחתונה היחידה הייתה עם בת/בן הזוג ולא עם מקום העבודה...  ושאנחנו עובדים כדי לחיות ולא חיים כדי לעבוד. בנוסף,  כדאי לזכור למה הקוף אף פעם לא נופל כשהוא מזנק מענף לענף על העץ: כי הוא אף פעם לא עוזב את הענף הקודם לפני שיש לו את הענף הבא ביד... ואולי בכל זאת אפשר לקפוץ בלי ליפול? קאפיש ? 

יום חמישי השרוף

יום חמישי היום,  שבו בדרך כלל אנשים מתעוררים יותר מוקדם מריח של משהו שרוף...  בקיצור, התעוררתי הבוקר בקומתנו השניה מריח קל של משהו שרוף,  שהופיע לו פתאום. משהו מוזר כזה באוויר.  זינקתי מהמיטה כשסימן שאלה נסוך על פני העייפות...  איך זה שגלאי האש של מערכת האזעקה לא גרם למערכת להתחיל ולצפור בטירוף של מערכות אזעקה עייפות? הא? מה קרה? שוב תקלה מעצבנת של מערכות אזעקה מטורפות?

בדרך כלל כשאני מזנק מהמיטה מוקדם בבוקר, בגילי המתקדם, זה מסיבה אחרת...  בעיקר קשורה לאותו נוזל צהוב שמדיר שינה מעיני גברים רבים ביקום שלנו וביקומים מקבילים רבים... 

הפעם זה לא היה הזמן הצהוב שגרם לי לזנק כנשוך נחש...  משהו שרוף עמד לו באוויר הפתוח והעיר אותי לגמרי. מן ריח כזה כמו של אורז שרוף בקרקעית הסיר, שמשרה על כלל התבשיל ריח וטעם של "תשליך" (כמו לפני יום הכיפורים) שגורם לך בסופו של דבר לקחת את הסיר עם האורז ולרוקן אותו תוך כדי מאבק עם כף לתוך שקית האשפה החצי מלאה שמתחת לכיור.

מתוך נסיון לזהות מהו הריח המוכר והשרוף הזה, כמעט מעדתי למרגלות המיטה עם הזינוק. שיט...  העברתי משקל מרגל לרגל...  יציב.  נשימות עמוקות וארוכות.  חמצן למוח...  זהו.  רגוע.  מה זה הריח הזה? שרוף,  אבל שונה מאורז... אולי הוא מגיע מכיסאות עור הצבי המהוהים שמסביב לשולחן הממשלה,  שחלקם התחיל לבעור פתאום סתם כך כשההוא התעורר לו בוקר אחד עם כאב ראש איום, לצידה של גב' אשת ראש הממשלה, והחליט לשחק בגפרורי שלטון ולשרוף להם כיסא או שניים? במחשכים, בזמן הפוטש או הפונטש?...  לא,  זה ריח אחר...  משהו עמד באוויר ולא זז.  ריח שרוף וקר,  של יום חמישי מוקדם בבוקר...  ללא אורז בתחתית הסיר השחרחר...  מה זה לעזאזל? הפתרון היכה בי באחת, והבליח במוחי המתעורר לו לאיטו...  ברור.  יום חמישי,  מה יש פה לחשוב עוד...  זה הריח השרוף הישן,  המוכר והטוב שמריחים בכל יום חמישי בבוקר...  זה הריח השרוף של "נגמר עוד שבוע"...  שלא לומר,  נשרף עוד שבוע... מה פתאום נשרף השבוע? נגמר השבוע,  אולי כן...  אבל נשרף? אולי כן גם...  מסקנתי השבוע: ברור שנשרף...  עבר לו שבוע מהיר בטירוף,  שעוד יום חמישי ארוך הגיע ומונע מאתנו מלשקוע לתוך ריח החלה של שישי בצהריים...

טוב,  נשימה ארוכה,  עוד חמצן למוח,  תרגיע. כמה פגישות בבוקר,  עבודה על מספר מסמכים במקביל וזה ייגמר להשבוע...  כמעט. שיחות סיכום עם הגויים מעבר לים בערב, וזהו.

מחר קמים מוקדם לעזור לאנשים שמתחילים דרך חדשה (אך לא יודעים זאת עדיין) בכנס של התחלה-חדשה בבית ציוני אמריקה (ראו שוב ב: www.beginning.co.il). וזהו. לנוח.... 
דודו קורמן