חניה והזכות להתניע

זהו,  חזרנו. איפה לא היינו היום...
אתם מכירים את התחושה הזאת שחוזרים הביתה בערב יום כיפור,  משהו בסביבות הצהריים, מחנים את ארבעת הגלגלים ומכבים את המנוע עד לעוד יומיים בבוקר?
המפתח בסוויץ' מפסיק להיות רלוונטי, עושה את תפקידו ומשבית את המנוע ומערכת החשמל עד אחרי שיחליטו אם אנחנו זכאים להתניע שוב, אחרי יום כיפור. מה זאת אומרת זכאים? אז זהו שנראה שזוהי זכות גדולה להמשיך. להמשיך לקום כל יום בוקר,  לפזז בדרך לזרזיף המים החמים (אם נשאר משהו חם בדוד מאתמול), לסבן לשטוף לקרצף לשטוף וזהו.  גלגלים לעבודה, יום עבודה, שזוהי זכות גדולה בפני עצמה (ביחוד עם הבוס יושב ומביט בך כאילו אתה מסתיר לו את משקוף הדלת, ולמה בכלל באת)... גלגלים בחזרה הביתה,  בזכות העבודה, פקקים של שעות (זכות אבות, סימן לבנים) ובסוף הבית מגיע עד לגלגלים (או שהגלגלים סוף סוף הגיעו הביתה). ואם כבר הגענו הביתה וכולם מאושרים לראות אותנו סוף סוף,  הרי:  צריך לטייל עם ארבעת הרגליים המזונבת ומקסימה, לראות חדשות בערוץ 1 (שזו זכות המוענקת רק למשלמים מיסים), מקלחת ושירותים ולישון. אה כן,  אם הופיע בחדשות ח"כ כלשהו, הרי שזכית בזכות כיבוד הח"כ:  שבעוד מספר שנים נוכל לבחון את האפשרות להפוך אותו לשגריר ישראל באחת מארצות LATAM.
בקיצור, אחרי בוקר של להחליף כסא גלגלים מרגיל לפניאומטי עם אבזור מלא בשיטת ה leasing, הובלתו על הגלגלים למחלקה הסעודית והכנסתו לתפקידו בשנים הבאות עם הפיזיוטראפיסטית, זכינו לנוח לדקה עם כוס מים קרים. אחר כך שטיפת מצבות של ההורים במנוחה נכונה בכפר סבא, כמו בכל יום כיפור ונסענו הביתה ע"מ לחנות, לרדת על ארוחת צהריים חשובה לפני הפסקת האוכל ליום וחצי.
בקיצור, יום מלא זכויות שבעצם מסתיימות היום בצום קל,  בוקר ויום שרבי מחר, ובסופו יחליטו עם עלינו לשלב הבא.  אם כן,  זכינו בעוד זכויות( לעשות עוד מיליון דברים).  אם לא,  אזי מישהו כבר יעביר את זכויותינו לזכאים לזכויות אחרים.
בשורה התחתונה (והיא אמורה להיות קצרה על מכשיר אנדרואיד, כי המסך קטן):  יום וחצי של מנוחה שבה יחליטו אם אנחנו ממשיכים. יש עם מי לדבר על זה? נורא בא לי להמשיך...  לפחות עוד כמה שנים...
נו מה איכפת לכם....

גמר חתימה טובה לכולנו.

דודו קורמן - בקרוב הסרט

דלקת בגיד - חלק ב' ואולי עוד

חלק ב' של סיפור בהמשכים בנושא הגיד. הסיפור הקודם מופיע בלינק הזה: (דלקת בגיד או ב"נגיד" - לחיצה קצרה כאן וזהו). ממליץ בחום (מסוייג) לקרוא אותו שוב, אם ממש בא לכם...

לאחר חודשיים שעברו במנוחה רבה מול המכונה האלקטרונית והמסך המעצבנים בעבודה, הגיע שוב הזמן לבקר אצל מומחה העצמות, השרירים והרצועות במאוחדת בהרצליה. הגיד ביד ימין שב להכאיב לעצמו ולמוח המחובר אליו דרך מערכת העצבים. והעצבים, רבים הם בסוף אוגוסט תחילת ספטמבר.  בדיוק הפוך ממה שאמור להיות.  החום הזה מרט את כלל העצבים ברתיחה בלתי פוסקת. ועצבים, שמורטים אותם, בדרך כלל נמרטים וגוררים איתם את שאר המערכת.
אז מכיוון שהגיד לא הפסיק להרטיט עצבים מרוטים בלאו הכי, הלכתי אצל המקצוען האורטופדיסט מהסיפור הקודם,  ההוא שעם מחט קטנה וחיטוט בגיד, גרם לי להיתלות על המנורה בחדר הקבלה שלו.  זו שהשתלשלה לה מהתקרה באור צהוב מעצבן. והפעם, החליפו ברוב חוצפה את התאורה בחדר בזוג נורות פלואורסצנטיות ארוכות וחצופות. ניסיתם פעם לזנק אליהן כשהרופא בא עם המזרק? חוצפה שכזאת. אעבור קופה.
המומחה שלי,  אמר שבמקרה כזה,  עקב מהלך החודשים שעברו מאז,  וגם בגלל הרכבת הקלה שתצא לדרכה בעוד שש ועשר שנים, צריך לתת לגיד הימני שלי לנשום שוב תרופה ולידוקאין מעורבבים בזה. משהו טוב,  כמו שהיה אומר איש סטארטאפים איתו עבדתי ביחד שנים קודם,  ושם את אלישיה קיז במערכת הסאונד.
ירדתי שוב במדרגות המתעקלות אל בית המרקחת, והרוקח רקח לי בקבוקון קטן להזרקה ישירות לגיד ימני ביד ממוצעת.  למרות שאם תשאלו אותי, היד הימנית שלי לא ממוצעת כלל, וגם לא של הרוקח והאורטופד. אז מה זו יד ימנית ממוצעת? לא ברור. אולי זו שמורמת בקרב חברי הכנסת מהקואליציה כשהם רוצים להחליט על משהו חשוב? עקב הדלקת בגיד,  ורק בגלל זה, אני לא יכול להרים בכנסת את יד ימין ולגרד בראש בהפתעה על אישור התקציב.
אה כן,  שוב תקציב טוב ומטיב עם העם, העם של חברי הכנסת והמפלגות.  לא העם הזקוק לכספים ומתגורר בשכונות העוני בדרום תל אביב,  בקרית גת, או בבית שאן של דוד לוי.

ברור לי שלרוב חברי הכנסת אין דלקת בגיד של היד המצביעה על העברות כספים קואליציוניים. מוציאים להם אותם בניתוח, יחד עם חוט השידרה.

אז שוב פסק זמן לא כואב יותר, ביד ימין שלי שלא מצביעה על כלום. מעכשיו עד לחום יולי אוגוסט הבא שירתיח שוב את עצבינו המרוטים בגלל גל הירש שהעיז לחשוב שיתנו לו.

דודו קורמן - בקרוב הספר