זהו, חזרנו. איפה לא היינו היום...
אתם מכירים את התחושה הזאת שחוזרים הביתה בערב יום כיפור, משהו בסביבות הצהריים, מחנים את ארבעת הגלגלים ומכבים את המנוע עד לעוד יומיים בבוקר?
המפתח בסוויץ' מפסיק להיות רלוונטי, עושה את תפקידו ומשבית את המנוע ומערכת החשמל עד אחרי שיחליטו אם אנחנו זכאים להתניע שוב, אחרי יום כיפור. מה זאת אומרת זכאים? אז זהו שנראה שזוהי זכות גדולה להמשיך. להמשיך לקום כל יום בוקר, לפזז בדרך לזרזיף המים החמים (אם נשאר משהו חם בדוד מאתמול), לסבן לשטוף לקרצף לשטוף וזהו. גלגלים לעבודה, יום עבודה, שזוהי זכות גדולה בפני עצמה (ביחוד עם הבוס יושב ומביט בך כאילו אתה מסתיר לו את משקוף הדלת, ולמה בכלל באת)... גלגלים בחזרה הביתה, בזכות העבודה, פקקים של שעות (זכות אבות, סימן לבנים) ובסוף הבית מגיע עד לגלגלים (או שהגלגלים סוף סוף הגיעו הביתה). ואם כבר הגענו הביתה וכולם מאושרים לראות אותנו סוף סוף, הרי: צריך לטייל עם ארבעת הרגליים המזונבת ומקסימה, לראות חדשות בערוץ 1 (שזו זכות המוענקת רק למשלמים מיסים), מקלחת ושירותים ולישון. אה כן, אם הופיע בחדשות ח"כ כלשהו, הרי שזכית בזכות כיבוד הח"כ: שבעוד מספר שנים נוכל לבחון את האפשרות להפוך אותו לשגריר ישראל באחת מארצות LATAM.
בקיצור, אחרי בוקר של להחליף כסא גלגלים מרגיל לפניאומטי עם אבזור מלא בשיטת ה leasing, הובלתו על הגלגלים למחלקה הסעודית והכנסתו לתפקידו בשנים הבאות עם הפיזיוטראפיסטית, זכינו לנוח לדקה עם כוס מים קרים. אחר כך שטיפת מצבות של ההורים במנוחה נכונה בכפר סבא, כמו בכל יום כיפור ונסענו הביתה ע"מ לחנות, לרדת על ארוחת צהריים חשובה לפני הפסקת האוכל ליום וחצי.
בקיצור, יום מלא זכויות שבעצם מסתיימות היום בצום קל, בוקר ויום שרבי מחר, ובסופו יחליטו עם עלינו לשלב הבא. אם כן, זכינו בעוד זכויות( לעשות עוד מיליון דברים). אם לא, אזי מישהו כבר יעביר את זכויותינו לזכאים לזכויות אחרים.
בשורה התחתונה (והיא אמורה להיות קצרה על מכשיר אנדרואיד, כי המסך קטן): יום וחצי של מנוחה שבה יחליטו אם אנחנו ממשיכים. יש עם מי לדבר על זה? נורא בא לי להמשיך... לפחות עוד כמה שנים...
נו מה איכפת לכם....
גמר חתימה טובה לכולנו.
דודו קורמן - בקרוב הסרט
