מי הפסיק את הגשם?

שלום לכולם ובוקר צח,

מי הפסיק את הגשם? דווקא התחלנו להתרגל לטיפטוף הבלתי פוסק הזה שאיים להציף כל חלקה טובה. וברוך השם יש לנו הרבה חלקות טובות שמאפשרות לנו להחליק בהן אם לא נועלים את הנעליים המתאימות. אז לא אגיד מילה על מקרה (שלא) קרה במציאות או בדמיון,  אבל ראיתי וחוויתי הרבה חליקות השבוע של אנשים שלא נזהרו. כולל אתמול בערב כשמכבי היו על המגרש ב Nokia. ותזכרו את דברי אריה על מי שקולע שלשות מאיזה זוויות ואומרים שהגשם אשם.

אז עשה טוב, כנראה,  מי שהפסיק את הגשם...  רק לכמה ימים בבקשה,  שניתן לאדמה לקחת קצת אוויר בין נשימת השליליות.... אדמה בלי אוויר זה בעייתי, כי אז אי אפשר לריב עליה מאות בשנים פה...  למרות שמלחמות על בוץ זה אולי לא כמו המלחמה על קוטז'...

אנשים יקרים, מי שחושב שצריך כמה ימים בלי גשם,  שירים יד. תורידו...  מי שחושב שצריך להמשיך ולבוסס  בבוץ, או במרק עדשים כתומות שירים יד... תודה.

יצא תיקו... איזה כיף. אני בעד גם אוויר ואדמה וגם מים מדי כמה ימים...  זה מאפשר לשרשורים להפוך את הרגבים בלי לטבוע וכוח לצמוח ולפרוח לאחרים. אז מי הפסיק את הגשם?!?
דודו קורמן 

אז מה היה לנו השבוע?

מחצית שנייה של סדנתנו המדהימה, בה התעסקו בעיקר בהפעלת הדמיון שלנו באופן יצירתי עד אימה ע"מ לייצר את עתידנו הרחוק מאוד, רחוק קצת ורחוק שנה. רחוק מאוד,  זה רחוק מאוד מאוד.  מי יודע עם בארצנו מלאת האתגרים נוכל להיות שם בעוד 7 שנים ולצחוק כל הדרך אל הבנק (כסף זה חשוב אמר מי שאמר השבוע,  על המגרש).

אני כשלעצמי, בחרתי ברעיון קשה ביותר, הממוקם עמוק באחת השריטות העמוקות במוחי הקודח: ללכת על המודל של הקמת מיזמים חברתיים באזורים בשולי החברה,  המאפשרים לרשויות השלטון לסייע לאלה שקשה להם באמת ולא לאלה שלא הסתפרו כמה שבועות ומתכננים שיתנו להם ספר שיכול גם לגלח אותם אחרי התספורת,  כדי שפרצופם המחייך כל הדרך אל הבנק (לפגישה עם רסק עמינח) יחייך גם כל הדרך מהמספרה כשמצלמות העיתונאים מתקתקות להן בשצף קצף את שיר הספר, או שיר העגלון, או שיר הגשש: עובדים עלינו עבודה עברית. המיזם שעליו חשבתי אמור לעשות כביש עוקף בט"ל (ביטוח לאומי), בו הבט"לה רבה, הרוע האנושי מזנק אל מול הקהל השרוי במצוקה כדי לשמור על כספי המדינה הזאת לה כולנו (סליחה,  רובנו) משלמים. תגידו,  אם למישהו או מישהי,  חסרת שיניים (כי קשה לה,  או נשרו לה כי אין לה כסף לבקר רופא שיניים) בא פתאום לכייף במנת גלידה קטנה, משהו בחמישה עשרה שקלים חדשים מאוד, אבל אין לה,  היא צריכה להקים מאהל מחאה מול ביתה של שרה שלנו המורמת מעם? אולי יצא משם מישהו בדרכו לקנות קרטון חלב (כדי שלא יתקשרו אליו בשלוש בבוקר לצעוק עליו כי קנה שקית במקום קרטון) ויוציא אל הגברת המכייפת כל הזמן מעט גלידה פיסטוק האהובה כל כך על רוה"מ ורוהמ"ה?

יש סיכוי שזה יקרה? נראה שלא...  אלא אם כן יש עיתונאי שישווק את האירוע במצלמתו המצקצקת מאימת המאבטחים.

בקיצורי קיצורים, ובלי סיפורים (אמר המאמן לשחקנים שבמגרש), תפסיקו עם הסיפור ותתחילו לקלוע. אז אם בקליעות עסקינן, המיזם שאותו אנסה לקדם מאמין שאוכל לשכנע רשויות שלטון שונות לאפשר מסלול מהיר לפשוטי העם ועלובי החיים לראות שוב את צלם האנוש שאיבדו מזמן, שב אליהם עם חיוך רחב ועיניים מאירות, כי מישהו שלח אליהם בלונים לבנים שמגשימים את משאלות לבם. צריך המון העזה ואומץ ע"מ לנסות לשבור את מסלולי השלטון והקיבעון המצוי ביסודות השלטון, כדי שחברי כנסת יסכימו להירתם ולסייע לי עם המיזם אם אין מצלמה טובה,  ואם אין ספר שמספר תספורת למאיון העליון בסביבה.

לא לדאוג.  אני אגיע לשם ואקלע לסל פעם אחרי פעם,  כי אני פשוט רוצה הפעם מאוד.  הכל עניין של קצת הרבה רצון וקצת הרבה יכולת (אמרה התרנגולת). לא לדאוג.  אני יודע שאצליח במגרש זה או אחר, כי יש הרבה מגרשים והרבה לוח-תוצאות אליהם אפשר להגיע אם רק רוצים.

ומי שעדיין קורא,  והמילים פשוט עושות לו את זה,  גם בלי שהמאמן יהיה בסביבה כדי להגיד לו ששחקן טוב הוא שחקן שקולע גם אם פיספסת קודם במשך שנים,  אז הגיע הזמן שפשוט נתעורר יום אחד ונפתח את עיניהם המכוסות קורי שינה של מרבית האנשים במדינה היקרה הזאת,  כדי שהמדינה תתחיל לעבוד גם בשביל העליבות שבחיים ולא רק בשביל המפעל שמייצר את הדבק המחזיק את אפו של פינוקיו מחובר לפרצוף של הבעל של שרה. אה? הבנתן /הבנתם/הבנתי?

אם לא נגרום לאנשים המכובדים שם למעלה בשלטון, לעבוד גם קצת עבור מי שקשה לו באמת ולא קשה לו בסתם סתם סתם, אז אנחנו בסופו של דבר נהיה חברים במעגל הקושי.

השבוע גם למדתי בתחילתו, שאפשר גם לוותר על הדברים שאתה הכי אוהב בחיים, כמו שריטות, או משהו שאתה שומר רק לעצמך...  נתתי לדוקטור קובי  במתנה את השיר שהיה שמור רק לי, של ארקדי דוכין המלנכולי: בלדה על האיש שהחליף את הירח. בזכותכם, ובזכותכן (אלה שאינם רוה"מ, או אשת רוה"מ), החלטתי לעזור לעוד מישהו להכיר בעובדה שיש אנשים שאם יופיעו יום אחד במקום הירח ויאירו את אורם,  אפילו הירח יסתכל ויגיד: לא רע, לא רע, ולא יהיה אכפת לו שיש עוד מישהו נהדר כמוהו. הירח.

אנשים טובים, אל תשלחו לי עכשיו מחיאות כפיים על מילות הכתיבה (יצא לי ארוך לאללה), אלא תמחאו אותן לאנשים היקרים הסובבים אתכם ואתכן, בסופ"ש הבא עלינו לטובה. תנו להם חיבוק טוב כי אין כמו חיבוק טוב על מנת להתחמם בחורף הקטן שיבוא, אם ירצה השם והשר לשעבר לענייני איכות סביבה, והירח יטפטף עלינו מהלילה הזה.

בריאות ואושר לכולכם!
דודו קורמן