בוקר טוב למי שכבר התעורר לתוך 2016.
אתמול קראתי בכתוביות של כתבה בערוץ 1 שבעוד 50 שנה תגדל תוחלת החיים ל800 שנה. בנוסף, סיפרו שייתכן שהחיים על כדור הארץ יהיו קשים עד בלתי אפשריים.... הטמפרטורה תעלה בעוד מעלה והכל יימס פה ובקוטב הצפוני והדרומי...
אני חושב שהייתה תקלה בערוץ 1 (שוב?). גם כיום, כשתוחלת החיים הינה עשירית מזה, החיים כאן קשים עד בלתי אפשריים.
מתוך מיליון הקוראים שלי: מי שממש קל לו שירים יד. תוריד, טמבל. עוד לא הבנת כמה קשה לך. ואל תתווכח. אני קובע, לא אתה. צא מהדף אם לא בא לך לקרוא. החוצה!
יצא?... טוב, אפשר להמשיך. מה רציתי לומר? אה כן, קשה פה, מאוד קשה. עד כדי כך קשה שכולם שם למעלה לוקחים את הרך של פרוסת הלחם שהחברה בבית התמחוי אוכלים, ומשאירים להם רק את הקשה. ועוד נותנים את זה לאנשים בלי שיניים. למה? כי טיפולי שיניים ממומנים לאלפיון העליון, וגם למאיון, אך לא לעשירון העליון? זה שיצא מהדף היה חבר באחד מהעשירונים האלה?
חברה, תיקחו נשימה ותגידו באמת: מה קשה לכם? הלחם? השיניים או הגניבה בידי מורשים? מה שקשה (לי) זה ה"לפנק". לפנק, זה גם לגנוב וגם לאכול את הקשה והרך של הלחם, לפני שהולכים לבנק לספור את הכסף שיש! ואז מגיעים לבנק והמנהל אומר, שלום מר "שאלה", אתה צריך ארבעים שקל כדי ללכת להסתפר? והאיש עונה: וודאי!, רק מכיוון שקרא את "על כל שאלה תשובה" מאת יצחק לבנון.
אז כמובן שמנהל הבנק אומר לו, תראה, אני לא יכול לתת לך ארבעים ש"ח לתספורת, כי זה לא כסף שלי, אבל אני יכול לספר אותך כאן. יש לנו "ספר הבית" וככה זה יוצא לנו יותר זול וגם לא צריך לרשום את זה בספרים, של הספר וגם בספרי הבנק... הרי אם ידעו על זה בחוץ, מישהו עוד עלול להיחקר, תחת אזהרה. ראיתם פעם תחת שנחקר באזהרה? אלפיון עליון?
טוב, נסחפתי קצת... גם אתם חושבים? אז אני אמחק חלק. אחר כך. בספר שאכתוב. או שהעורך יעשה את זה. כי אם לא, אצטרך עורך דין, כשה"מתפנק" המסופר יתבע אותי במיליוני שקלים. אוף, כשאשתי תקרא את זה היא תגיד לי למחוק את הפינוק הזה.
אוי! שכחתי. "לפנק", שהיה קצת חסר למעלה בסיפור הבנק והספר, הוא בדיוק הרגע כשמנערים מעליו את השערות וקצת "פן" חם, והוא יוצא אל המצלמות, שבדיוק היו במקרה בסביבה, ומחייך לו מאוזן לאוזן.... כאילו שאי אפשר לגנוב בשקט, להסתפר, אך להימנע מחיוך כשהאור האדום במצלמה נדלק (זה סימן שזה מצלם). למה שלא יחייך? מותר לו! כי זה לא הוא. זה אנחנו. אני, ליתר דיוק. שנים אמרו לי שיש נפט וגז טבעי פה במזרח התיכון, ורק אני, באופן אישי, לא עשיתי כלום. אני אשם בזה שהוא מפנק אותנו.... לא אתם. יכולתי לקחת כפית ולחפור. בגינה. ברור שהייתי מצליח בסוף. יש גז בגינה שלי! הבלון של הגז שקניתי. ואז, הייתי מוכר את זה במחירי הפסד ליחידת חום. משהו שהיה מעודד את כולם לצרוך את הגז שלי. ואז, הטמפרטורה הייתה עולה לגמרי.... וזו הסיבה שהקרחונים נמסים. ונהיה קשה פה עוד יותר. ולא צריך לחכות עוד חמישים שנה. חם פה כבר עכשיו. חם מדי, אפילו שיורד שלג בחרמון עכשיו.
איך זה שחם מהגז של מר שאלה, ויורד שלג? לפנק, לפנק.
מי יתן ושנת 2016 תהיה קלה יותר, ולא תקלה... ויהיה מי שיעזור עם השיניים לאלה שאין להם, כדי שיוכלו לאכול את הקשה של הלחם. כי לפנק צריך גם את אלה שאין להם איך לכסות את התחת אזהרה.
בריאות ואושר.
בקרוב, הספר. דודו קורמן.
