מוקדש באהבה לכל מי שהחליט לעלות על המגרש ולנסות ולנסות ולנסות.....
פרשת השבוע –פרשת בא.
בפרשה זו ממשיכות עוד 3 מכות לנגף את המצרים :
ארבה, חושך ומכת בכורות.
לאחר מכת בכורות, פרעה ממש מגרש את עם ישראל - מארץ מצרים.
אפילו מלך, קשה עורף כמוהו, לא עומד בקושי שבאובדן, כל בכורות מצרים!!!
"מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השפחה אשר אחר הרחיים וכל בכור בהמה" ( פרק יא' פס' ה)
" ותהיי צעקה גדולה בארץ מצרים כי אין בית אשר אין שם מת" (פרק יב' פס' ל )
כל הבכורות מתים במכה זו! ללא הבדל מעמדות....
רק בכורות ישראל שורדים את המכה הזו, בשל "סימן מוסכם"
הסימן : דם קורבן על מזוזות הבתים.
בשל האפליה הזו - מתקדשים כל בכורות ישראל,
" קדש לי כל בכור פטר כל רחם" (פרק יג' פס' ב' ) {- קדש = תייחד} ,
למעשה עד ימינו אנשים מקיימים מצוות פדיון הבן.
כלומר מצווה שהיא נדירה במהותה – בן בכור פטר רחם לאמו.
פטר רחם – מסביר רש"י תינוק שפתח את הרחם תחילה.
כדי להסביר עד כמה המצווה הזו נדירה הבה נדבר באופן סטטיסטי:
50% מהלידות הן בנות,
מתוך ה 50% הנותר, שהן לידות של בנים ; בין 20% – 25% אינם בנים ראשונים,
אלא כאלה שהם שניים או שלישיים במשפחתם.
בנוסף רק בני ישראל צריכים להיפדות ,
כלומר אם האם או האב הינם כהנים או לווים – אין צורך לפדותם... ( יש מדרג : כהן לוי ישראל).
ובנוסף מהנותרים רק מי שפתח רחם אמו תחילה – כלומר,
אם נולד בן לאחר בת או לאחר הפלה אין פודים אותו.
וגם אם נולד בן בכור בניתוח קיסרי- אינו נפדה.
כלומר - מחד אנחנו פוגשים בפרשה הזו מהות של נדירות ומיוחדות.
מאידך, כבר אמרנו, שהפרשה מתחברת וממשיכה את המכות, שהחלו בפרשה הקודמת, וסוגרת עשר מכות שניחתו על מצרים. המפרשים מסבירים, שהמכות שניחתות על מצרים, לא ניחתו רק על המיצרים,
שהרי, אם הכוונה רק להשפיל ולהמם את המיצרים ואת פרעה – היה מספיק איזשהו זבנג רציני וסוגרים עניין.
משהו בסדר גודל של צונאמי הרסני ,שימוטט את קשיון הלב של פרעה, ויאאללה עם ישראל יוצאים לדרך....
אבל יש מהויות שדורשות תהליך!!!
עם שפל ומושפל –עם של עבדים, לא מסוגל, בצונאמי אחד, להשיל מעל כתפיו עול עבדות ולצאת לחופשי!
המעמד הנפשי, של עבד, שיוצא לחירות -חייב לעבור תהליך נפשי, של שינוי, שבסופו יתקבע מעמד נפש, - של בן חורין.
ולכן, אנחנו נחשפים לתהליך, שעוברים המצרים, אבל במקביל לתהליך,
גם עם ישראל - עם של עבדים – עובר תהליך הבשלה, תהליך איטי שנמשך כמעט שנה ,
עד למצב בשלות, שעם ישראל כולו מלא תקווה- שככל שעוצמת המכות גוברת גובר גם הסיכוי שלהם לצאת לחופשי....
כמו שאומר רבינו זאבי – "אנחנו לומדים תוך כדי תנועה, תנו אמון בתהליך"
כולנו חברים יקרים - בתהליך....
כולנו נצא בסופו של התהליך מעבדות לחירות,חלקנו יבינו במכה הראשונה ,
וחלקנו, יספגו עוד ועוד מכות, עד שתגיע ההבנה הגבוהה ונוכל להשתחרר : מהרגלים רעים ,קשיון עורף ושאר ירקות,ונצליח לצאת לחופשי...
וחלקנו...אחוז קטן, מיוחד ויוצא דופן יזכה להיות נדיר שבנדירים, מיוחד שבמיוחדים בכור שבבכורים– ולהיפדות....
והעיקר העיקר העיקר.... להמשיך לנסות כי בסופו של משחק , בוחנים לוח תוצאות, ושם לא רשומים הניסיונות.
שם נראה רק נקודות של הצלחות!!!
בברכת שבת שלום ושנזכה להיפדות.
מיכל מזרחי –" היאמהות"
