פרשת השבוע – פרשת בשלח(נקראת גם שבת שירה בשל השירה ששרים משה ובני ישראל)
סופסוף גמרנו עם מצרים- עם כל מה שמצר לנו את המחשבות , ואת טווח הראייה.
פרעה, משלח את עם העבדים, מעליו לאחר שהבין סופסוף את הרמזים...
אבל, בכל זאת, אצל יהודים כמו אצל יהודים שום דבר לא חד ערכי ופשוט...
לא התחלנו לצעוד, צעד ראשון מחוץ לגבולות מצרים, קצת להריח מדבר,קצת להריח סיניי, (קצת להריח את מה שהבדואים מחלקים בסיניי) ופרעה מתעורר ונזעק : "מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו" (פרק יד' פס' ה ).
יכול להיות, שלא ממש הספיק למצרים, מה שהם חוו בשנה האחרונה ? שהם רודפים את העבדים שלהם במרכבות?
במעמד הנפשי זו וודאי חוויה מוכרת:
עד שסופסוף נפתרים מהרגל רע, – קורה לא פעם שהוא "מרים ראש " ומזכיר לנו את קיומו...
בדיוק כמו תחושת החשק, שיש בריח של עישון פאסיבי.... אצל נגמל צעיר(צעיר בגמילה).....
אז זה בדיוק הזמן להתמודד- עם ההרגלים הישנים ביחס להרגלים החדשים שקנינו לעצמנו,
ולקרוע את הישנים כדיי לעשות מהחדשים קניין בנפש!
כוח הבחירה נתון בידנו בכל "היתקלות בריחות ישנים ומוכרים"
בגמרא במסכת מכות נאמר : "בדרך בה אדם רוצה להלך מוליכין אותו". ובקריעת ים סוף אנחנו מוצאים לכך ביטוי :
בפס כב' נאמר : "ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה", לעומת זאת בפס' כט' נאמר : " ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים".
למעשה, בפסוקים הללו אנחנו מוצאים "תקבולת כיאסטית" ( הקבלה מוצלבת) אז – מה קודם למה? הים או היבשה? והאם זה לא אותו דבר ? למה הכפילות?
ובכן התורה מדייקת מאד במילים ולכל מילה יש משמעות! ויש כאן עומק!
דמיינו את עצמיכם חוצים את הים עם כל העם.....
על מה אתם מתמקדים? על היבשה המוכרת למדרך רגליכם? או על חומות המים השקופות לצידכם?
היבשה הינה המקום המוכר והבטוח חוקי הטבע הגלובליים והאישיים, החוויות היומיומיות שלכל אחד ואחת.
עולם יציב בלי הפתעות לטוב ולרע....
הים הינו מקום נסתר רואים רק את פני השטח מבלי להכיר את המעמקים,לעומק. - המדרך לא יציב, כולו בתנועה...
עולם של הפתעות וסודות...נזילה וזרימה....
אף אחד לא בוחר את היבשה או הים בחייו!
לא את ההורים שלו..ובכלל את מרחב החיים שלו. - אבל כל אחד בוחר על מה להסתכל , מה להעצים ומה למזער... אפשר להעצים את המוכר והבטוח היבשה של חיינו.
אבל, אפשר גם להביט על הניסים שבחיינו – לשים לב לחומות המים שמצדדינו, לחומות המים שמקיפות את העולם הבטוח שאנחנו צועדים בו, ולזנק קפיצה של מעבר לזמן ולמרחב המחיה שלנו...וזו האפשרות האחת והיחידה לאפשר לעצמנו לחוות את מה שמעבר למציאות חיינו...
הרב קוק בשמונה קבצים אומר :
"הבו גודל לעוז החיים של דמיוננו העליון,המתנשא מעל כל המצרים וההגבלות היבשות אשר לתנאי המציאות הענייה והיבשה, בגבורת הדמיון הרטוב ומלא לשד החיים הננו מתנשאים גבוה גבוה"
או במילים של רבינו זאבי:
"אי אפשר להמשיך ולעשות את אותן פעולות ולצפות לתוצאות אחרות..."
שבת שלום -מאחלת לכולנו למצוא את שירת חיינו שמעבר לחומות המים השקופות...
מיכל מזרחי – "היאמהות"
