חמש מעלות בארבע בבוקר. זה מה שאומר החזאי הצמוד שלי על המסך הראשי.
אתה מתעורר פתאום, מרעש כלשהו, משהו שאתה עדיין מנסה להתרגל אליו אחרי המון שנים עם חמישה חתולים בבית... השעון שעל היד השמאלית מציץ בך עם המחוג הקטן על ארבע והגדול בערך על חמש דקות. למה בארבע לעזאזל? הרי יש לך יום עבודה מטורף מלא לפניך, שמתחיל בפקק גדול אל תוך תל-אביב... אז למה בארבע? תחזור לישון, כאילו אומרת תוך כדי חלום השותפה לחיים מהצד השמאלי של המיטה... זה מה שהיא בדרך כלל אומרת... היום היא לא ממש התעוררה, למרות הנשיקה על המצח. לומדים להיות שקט, בארבע בבוקר.
אם ניקח את המכשיר האנדרואידי הזה, ממדף הספרים, נוכל לכתוב עוד כמה שורות לפוסט מוקדם של בוקר. אולי בכל זאת תחזור לישון?! רק חמש אחרי ארבע, עוד תספיק לצלול לתוך חלום נוסף, אולי? לא נראה. האדרנלין האנדרואידי הזה מציף את כולך. טוב נו. מדליקים את המכונה הזאת, שלושים שניות עד שמתקבל המסך הראשי.... כמו הזמן שלוקח למצוא את הכרית הנוספת כדי שהצוואר לא יהיה תפוס כל היום. מתחילים...
מה היה לנו שם? נו טוב, לא הרבה... בסך הכל עברו יומיים מאז שכמה מטורפים הוסיפו עוד שמות ללוח ההיסטוריה ההיסטרי. נו מה אתה מתרגש... כמה קריקטוריסטים ועיתונאים בצרפת שהרגיזו נוראות את הנביא של הדת האחרת...(נו אז מה אם הוא לא מתפקד כמה אלפי שנים)... כמה יהודים במרכול cacher בפרברי פריז... שבסך הכל עצרו שם בדרך הביתה כדי לקנות משהו לפני שהשבת נכנסת... לפני שעוד פונדמנטליסט הזוי קיפד את חוט חייהם. מה, בשביל זה מתעוררים בארבע? למה שוב? התשובה מכה בך חזרה... ברור. שהרי איך אתה בכלל יכול לישון כשהעולם קורה שם במקביל? מה זה הטירוף הזה שקורה לו שם. אתם מבינים? רוצחים והורגים בשם הדת, הנביא, הספרים ההיסטוריים שקוראים לג'יהאד ועוד כל מיני סיבות הזויות והעולם ממשיך לישון? מה, לא הספיקו לעולם השיעורים ההיסטוריים שכולנו עדיין זוכרים אך לא מעוניינים לזכור? מישהו יזכור את הרצח במרכול בפריז בעוד חודש? את הרצח בחנות בסידני לפני חודש? את הרצח ב..... לא זוכר?... לא.... אנחנו עם זיכרון קצר. רק דפי ההיסטוריה הדהויים זוכרים להם לבטח את הדם שנשפך. הם והמשפחות. והכל מתערבב לו במציאות ההזוייה של חיינו. ואנחנו נמשיך לנסות לישון, לנסות לטעון מחדש את הכוחות, כדי שיהיה לנו כוח לעוד כמה אירועים ברחבי העולם. מסקנה: שינה היא היכולת לשכוח ולחלום על מה היה אילו יכולנו לעצור ולמחוק חלק מהעובר עלינו.
כבר ארבע אחרי חמש. לקח שעה להגות את הנ"ל.... אולי נרדמתי תוך כדי? וגם לא יצא מדהים. אולי נמחק את הכל ונתחיל מחדש? לא אפשרי. כמו שלא אפשרי למחוק את ההיסטוריה, את יום אתמול, את אלפיים שנות, את הקריקטורות אצל Charlie Hebdo ואת הרצח הבא. נו אז מה אם בעידן העכשווי יש מקש במקלדת שלחיצה רצופה עליו יכולה למחוק את כל מה שנכתב? זה לא ממש שימושי, אפילו אם יצא חרא של post... ללא נימה אחת של הומור, ללא טיפה אחת של רגישות, ללא איזכור של הרוה"מ ("שוב אתה דוחף אותו לאן שלא צריך?", תגיד השותפה לחיים שתקרא את זה בבוקר... "מה יש לך ממנו"?... זהו, שאין לי כלום... אשיב לה.).
כל מה שיצא לי בכתיבה הבוקר הוא איזכור של כמה טיפות של דם שמופיעות להן פתאום על דפי ההיסטוריה של כולנו. בשביל זה מתעוררים בחמש אחרי ארבע? זהו שלא. בשביל זה לא ישנים.
אז כולנו Charlie Hebdo? אני מקווה שקודם כל כולנו בני אדם... כלומר חלק מאיתנו כן. השאר חיית אדם.. או חיית בומדיין, ההיא שברחה לצרפתים בין הידיים.
סליחה... לא התכוונתי להתחיל כך את יומכם. אבל המציאות הינה אחרת. לזכור ולא לשכוח, אמרה ההיסטוריה וגם המורה להיסטוריה. ומה למדנו? כלום. חוץ מחמישה חתולים בארבע בבוקר.
יום טוב לכם.
ומי שקורא צרפתית, אז את האיור הזה סחבתי משם. זה מה שמסמן את הכל, את הכוח ביד כותבי ההיסטוריה ( http://www.charliehebdo.fr/index.html)
דודו קורמן - בקרוב הסרט
