יום רביעי, 25 במרץ 2015

יושב (בסן-פרנסיסקו) על המים

לפני כחודש החליט מי שהחליט שעלי לבדוק מה נעשה אצלי בפנים. באותו המקום בו אני מטפל באוכל אותו אני מכניס לפה כמה פעמים ביום. משהו שקשור לדליפה של נוזל החיים האדום אל תוך אזורי האוכל.
האם ידעתם שהגוף שלכם יודע איך לפרק את המזון שאתם מכניסים אליו פנימה, זאת אומרת בדרך כלל...  אלא אם כן המזון מפרק אותך? או שהאוכל הופך לנושא משפטי - האם בבית של הרוה"מ מותר לזרוק מזון ומי זרק אותו והאם היא אוהבת את האוכל שמבשלים עבורה?
בקיצור, בארבעת הימים האחרונים עברתי חוויה מיסטית של ניקוי עצמי, מבפנים.  מה זה בדיוק אומר?
בערב הראשון והשני לוקחים שני כדורים שאומרים לכל האוכל הנהדר שהכנסת לפה: אתה לא שייך לפה. כדאי שתצא,  ומהר. והזרימה של המים בנהר הירדן היא רק דוגמה ציורית למה שקורה.
ביום השלישי עוברים לשקית עם אבקה בטעם תפוז, שנכנסת עם חצי כוח מים ואחר כך עוד שמונה כוסות.  זה גורם לך להרגיש מה שמרגיש סושי inside out. ביומיים האלה אתה אמור לחיות על נוזלים צלולים: מרק עוף זך, מיצים מסוננים ובשום פנים ואופן לא מיץ סלק,  כי זה צובע לא טוב את הבפנים שלך. סלק זה טעים,  למי שאוהב,  עם מעט שמן זית וחתוך לקוביות + פלפל שחור גס. אבל לא בזמן הניקוי הפנימי של המערכת והנשמה.
השקית הבאה מגיעה למחרת בבוקר,  אבל כבר הבנת עיניין ביום הקודם....  השירותים, בחדר השינה, הופכים לחביבך. אחרת,  איך אפשר להסביר את הקרבה הפתאומית ביניכם וההזדקקות שלך לבלות שם שעות?!?
בערב של הפעילות,  אתה נפגש עם הרופא שמסביר לך ארוכות כלום. החברים שלו משכיבים אותך על הצד ומחברים אותך למשהו שגורם לך לישון דרך הווריד. אחסוך לכם כאן את התיאור של הבדיקה עצמה, כי לא הייתי שם בהכרה. עשו מה שעשו והתעוררתי בהתאוששות. ההרגשה היא כאילו מישהו ניקה לך את המנוע מבפנים. אזורים בבטן שלא ידעת שקיימים בכלל משדרים התראה למוח על  פלישת חייזרים. כמו שיהיה בכנסת הקרובה... ואתה שואל את עצמך: מה, בשביל זה התאמצתי לצום ארבעה ימים ולהתיידד עם האסלה? יושב על הגדר,  רגל פה רגל שם וכו'?
לא ברור בכלל למה היה צריך את זה, את הבחירות האלה. כל אחד אמור לבחור מה שטוב לו. אני בחרתי בזיכוך פנימי.  עלה לי במאמץ, אבל אמרו לי שניפגש בעוד 10 שנים והכל כנראה תקין בפנים. צריך להיות אופטימי.
השירים של איינשטיין מקבלים עבורי משמעות אחרת אחרי ארבעת הימים בשירותים וניקוי פנימי...  יושב (בסן-פרנסיסקו) על המים... רגל פה רגל שם. מביט על העולם. דופק חיוכים, לכל הכיוונים,  ותמיד,  תמיד נמצא בעניינים.
חברים יקרים, בגילנו המופלג, כל 5 שנים, ולא רק לגברים, תלכו ותבדקו את מפעל עיבוד האוכל שלכם מבפנים. חשוב ומציל חיים.  ואם יוצא לכם גם ניקוי רעלים והתבודדות עם עצמכם במשך שעות בחדר קטן עם כיור ואסלה, זה רק עושה טוב.  יש על מה לחשוב.
דודו קורמן -  בקרוב הסרט

יום שישי, 20 במרץ 2015

תיבול של אחרי בחירות

אחרי הבחירות, שלושה ימים אחרי,  הלכתי לחגוג יומולדת של חברים במסעדת קימל בתל אביב.  התחלנו בסיור בנווה צדק, עם שמש חמימה ואוויר שזז במהירות הרוח. באוויר עמדו עדיין שלטים של בחירות ואנשים טובים שטיאטאו את המרצפות ברחוב. טיילנו כה וכה ברחובות של נווה צדק, שאפנו מלוא האוויר מאווירת תל אביב,  מדינה בפני עצמה שע"פ פרסומים רשמיים הצביעה רובה ככולה עבור הרעיון הציוני.
מי אמר שיש עדיין רעיונות ציוניים? Well, הסתובבנו בנווה צדק, ראינו בתים משופצים של ציוניים אמיתית,  עם זקנים ארוכים ועצי תפוז בסוזן דלל.  ציונים שהאמינו שאפשר לבנת משהו בחולות של תל אביב,  ועוד שיגידו אחרי מאה שנה ויותר שהם היו המחנה של הציוניים. ואם הם דווקא רצו שיגידו שהם בליכוד? או רצו שיכתבו שהם דווקא המציאו את "היידה שרה"?!
מי אנחנו שנגיד שהם היו ציוניים?
מה אנחנו בכלל מבינים בציונות? ציונות זה לאהוב את המדינה כמו משוגע? או להיות משוגע ולחיות במדינה הציונית? ומה,  מי שבמפלגות אחרות הם לא ציוניים? והיידה שרה היא לא ציונית? חוץ מהזמן שהיא מאחלת למדינה שתישרף (אם מישהו יחליט לא לקבל את הבקבוקים).  כולנו ציוניים, חוץ מאלה שבאים במאות בשערים וגם אלה שהולכים להסתפר בבנק הפועלים וגם אלה שהולכים להרצות בקונגרס ולקוות שמישהו יתן סטירה לנשיא המוסלמי שם. רק אלה לא ממש ציוניים. אוי ואבוי אם היו אומרים שהוא שייך למחנה הציוני,  למרות שהוא בליכוד. שרה הייתה עוזבת, הבוחרים היו עוזבים וסוף סוף פולישוק היה מצליח להיות רוה"מ אמיתי.
אז אחרי שסיימנו לטייל באזור הצדק, מצאנו את עצמנו נכנסים למסעדת קימל, אחרי שהזמנו מקום מראש. המקום מעוצב בציונות למכביר, כמעט עד כדי ציניות. במנה הראשונה של הריזוטו, היו טחונות כמה סוגים של פטריות בשמנת, וגבינה חריפה מדהימה. הפורל בלימון כבוש היה ציוני מאוד. מראשי הציונות העכשווית,  לפני ששמו אותו בתנור עם לימון כבוש וזיתים. הפורל, גם אחרי שטיפלתי לו בחוט השידרה, נשבע שהוא ציוני ויביא שלושים מנדטים אם רק אתן לו לשחות הלאה. בצער רב אמרתי לו שאני חייב להמשיך ולסמוך עליו כמנה העיקרית. הוא ענה לי שלא אחשוב אחר כך על זה שאני אהיה בטוח עם האיום האיראני.
כיסיתי את עיניי ביד שמאל, את עיניו במפית, כדי שלא ימשיך להתבונן בי כשאני מחסל אותו, וסיימתי לטפל בו.
המנה האחרונה, אחרי כוס הסנגריה, הייתה אצבעות שוקולד,  ציוניות לגמרי. ממש מימוש של הרעיון הציוני למכביר.  כולל אספרסו ארוך ציוני לגמרי.

מה שנשאר בסוף זה למצוא את הרכב, תוך שיטוט מחדש בנווה צדק הציוני, ולנסוע הביתה לשנת צהריים עם חלומות על מדינה ציונית. בין השיניים, תקועים לי גם קימל וגם תוצאות הבחירות. שילוב נוראי שאני מתקשה לעכל....  אבל מה יש..  העם החליט וקבע. ואת זה, חייבים לקבל. לפחות את האוכל בקימל זה לא יכול לקלקל.

דודו קורמן

יום שישי, 6 במרץ 2015

פרשת כי תשא

פרשת השבוע פרשת כי תשא
 
פרשה , לא פשוטה  - עוברת השבוע על משה רבינו. פרשה מלאה עשיה פיזית ורוחנית...
פרשה שהציבוריות הישראלית מכירה רק חלקיק קטן מסיפוריה... הידוע בכינויו "חטא העגל "
אבל עוד לפני כן , משה מצווה למנות את העם - ע"י גיוס מס של מחצית השקל כולם ללא יוצא מן הכלל! –העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט!
אח"כ משה עולה להר ופוגש את פני האלוהים ומקבל הוראות מדויקות להמשך בניית המשכן,וגם שתי פורמולות למרקחת שמן משחה וקטורת לשימוש מקודש במשכן בלבד!
וכן הוראה לבחור את בצלאל ואהליאב – אנשים חכמי לב שיודעים: "לחשוב מחשבות -  לעשות" – כלומר יודעים לדמיין!
כמו כן משה מקבל בפרשה זו את הציווי לקדש ולייחד את השבת... בכל הזמן הזה בו יושב משה ומקבל מאלוהים הוראות הפעלה... העם יושב ומחכה למנהיגו – ואילו המנהיג מבושש לבוא... בעיקר בגלל ספירת ימים לקויה...
דבר שמביא אותם להתקומם, ולבקש מאהרון  : "קום עשה לנו אלהים". ואהרון רודף שלום מנסה למשוך זמן... לבקש תכשיטים - דברים יקרי ערך שאנשים ונשים , מתקשים להיפרד מהם...
אך לשווא -  העם ברוח נדיבות ובלבול תורמים בלי הכרה.... והעגל קם.
כשמשה יורד מההר , הוא אוסף מס' לוחמים ומשתמש בביטוי שתמיד ייחסנו ליהודה המכבי...(ההוא מחנוכה) :
"מי לה' אליי" – בני לוי שהינם זמרים ונגנים –נאספים אליו ויוצאים למגר את רוח החטא שפשטה בעם....
וכשפעולה זו נגמרת,  משה מתחיל תהליך של -  ניסיונות שיקום את הריסות של מערכת היחסים עם בורא עולם....
ומשה קורה לפני אלוהים את הקריאה שנמצאת כיום בתפילת יום הכיפורים:
"וירד ה' בענן ויתייצב עמו שם ויקרא בשם ה',ה' אל רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נשא עוון אבות על בנים ועל בני בנים ועל שילשים ועל רבעים"
ועם ישראל זוכה לסליחה ומחילה... ומקבל את הציווי לשמור שבת...פעם בשבוע!   את הציווי לשלשת הרגלים, את הציווי ל פדיון ביכורים... ואז  מקבל משה הזדמנות שנייה... לוחות ברית נוספים למסור לעם! והפעם הזו הספירה מדויקת ונכונה , כל התהליך למרות אורכו וסיבוביו הפתלתלים יותר מדויק ונכון.
 
משה מגיע לעם ו... :
"וירא אהרון וכל בני ישראל את משה והנה קרן עור פניו"
אפילו - משה מצליח בניסיון השני!!!



מאחלת לכולנו שבת שלום ומבורכת, שנצליח למחול ולקבל מחילה ובעיקר שלא נפסיק לנסות גם אם, תוך כדי ניסיונות נעבור מהפכים וסערות לא פשוטות.
 
שבת שלום.
מיכל מזרחי "היאמהות"

יום שישי, 27 בפברואר 2015

פרשת תצווה ועוד פעם נזכור - מותר לחלום!

פרשת השבוע פרשת תצווה
 
בפרשה זו, משה מצווה לייחד את אהרון ואת בניו – לטובת שירות ציבורי מקודש ונעלה.
אהרון ובניו מתקדשים להיות כהנים אשר תפקידם הינו רוחני אבל בעולם המעשי.
תפקיד הכוהנים להקריב קורבנות  עבור כל עם ישראל–בעולם הפיזי, אשר מכפרים על מחשבות ומעשים קלוקלים.
הכוהנים מתייחדים כמשרתי ציבור, וכל העם תרם חומרים מיוחדים  (בפרשה הקודמת),
לבניית מקום רוחני וכן להלבשת הכוהנים, בבגדים מיוחדים ,
" ועשית בגדי קודש לאהרון אחיך לכבוד ולתפארת "(פרק כז פס' ב')
אהרון שהיה ידוע כרודף ומשכין שלום בין הבריות, קודם היה אהרון ורק אח"כ קיבל בגדי כבוד ותפארת.
כלומר הוא עשה את הבגדים...ולא הבגדים אותו...
גולת הכותרת הינה החושן, שאותו עונד הכהן הגדול ועליו אבנים טובות אשר לכל אבן יש ייצוג לשבט ספציפי!
ייצוג מושלם לכלל ופרט-כל העם מיוצג –יחד בתכשיט אחד, ועדיין כל שבט שומר על ייחודו!
אחדות –ללא אחידות!
 
כמו כן , על ייצור הבגדים המיוחדים , מופקדים שני האומנים הראשונים בהיסטוריה היהודית –בצלאל ואליאב:
"ואתה תדבר אל כל חכמי הלב אשר מלאתיו רוח חכמה ועשו את בגדי אהרון לקדשו ולכהנו לי" (פרק כו פס' ג')
נדרשים אנשים עם חוכמת לב!!! לביצוע המשימה!
 
הידע איננו מספיק , כי אלוהים מצווה על הלבשת הכוהנים תוך מתן רשימה מילולית של החומרים, והתכנון של הבגדים .
אבל על מנת להוציא את הרשימה המילולית לפועל נדרשים אנשים עם שאר רוח ודמיון.....
וגם איינשטיין טען לכך :
 

 
וכמו שאומר רבינו זאבי:
  "אם אתה יכול לחלום את זה אתה יכול לעשות את זה"
 
אני מאחלת לכולנו, שנהיה בין היכולים לחלום - ולעשות מעשים פיזיים, כדי לקדם את הפיכת החלומות למציאות,
ושנדע להשכין שלום ואחדות ללא אחידות, שנדע להאדיר את האחר ולהבין שזה מגדל אותנו!!!
 
שבת שלום
מיכל מזרחי – "היאמהות".

יום שישי, 20 בפברואר 2015

למה התכוון המשורר? : הכסף מסובב ת'עולם

אמר מי שאמר השבוע שהכסף גורם לעולם להסתובב וקצת כסף מסובב ת'עולם. אחרי שבועיים שלמים של סיבוב סביב העולם, ישראל, פרנקפורט, בראו-זיל, פרנקפורט, ישראל, פראג ישראל, אני יכול לומר שהכסף אכן מסובב ת'עולם לגמרי. העולם,  כפי שרואים מהחלל מסתובב סביב צירו, מול שמש חמה, ומקיף אותה תוך כדי סיבוב סביב עצמו. הירח,  מסכן כזה, צריך להספיק בחודש מחזור שלם של הקפות, כולל השביעיות בליכוד, שרה,  בוז'י, ציפורה נחמדת וביבוש, הלפיד והכחלון וכל מי שהירח מרגיש שהשמש זורחת להם מהפדחת. בקיצור,  ליד זה ההקפות של שמחת תורה מחווירות יותר מהירח עצמו. החיוורון של הירח, ממש כמו העיוורון של הכנ"לים למעלה, ממש נראה לעין בלתי מזוינת. תסתכלו למעלה בלילה בהיר, ותראו שההרים והגאיות על פני הירח נראים כמו פרצוף מחייך... עם עיניים, אף ופה.  בדיוק כמו הפרצוף של הכנ"לים רק בהבדל אחד. עיני הכנ"לים שם למעלה קצת עצומות לרווחה, והעם רואה ומשתאה..  כאילו נס חנוכה, בפברואר תחילת מרץ... עיניהם עצומות וגדולות וסגורות וסומאות מלראות את העם. כי כשרואים את העם, צריך לספור את אלה שקשה להם, את אלה שאין להם מספיק לגמור את החודש. איזה את החודש?!? את השבוע או את היום. ואלה לא סופרים אף אחד ממטר או מסנטימטר.  יש אנשים בסביבה,  שלהם אין גרוש על התחת, כך שאפילו השמש לא יכולה להאיר ולזרוח משם.  לעומת זאת, נראה לי שסוף סוף מצאתי משהו משותף לאנשים עם עגלות הסופר העצומות המסתובבים ברחבי העיר הלבנה ואוספים בקבוקים מכל הסוגים והפחים -  לבין הגב'.  אשתו של. המושלת בסווינג. גם שם הרי אין כסף לתיקון הנזילות בבית הרוה"מ. והטיח המתקלף והמטבח הבלתי מפואר הזקוק בדחיפות לשיפוץ. כמו תיקון הנזילות באוהל, במאהל חסרי הדיור, שם המטבח זקוק לשיפוץ, כי הוא כולו בארגזי קרטון, בשיתוף מדהים עם חתולים שבאים להתחמם בתוך הסיר שפעם, כשהיה כסף לסובב ת'עולם, בישלו בו את החמין של השבת.
תגידו, כשרואים את חברת הדיור הממשלתי, עמידר,
אוטמת דירות ומרתכת את דלת הכניסה כדי שלא יפלשו פנימה, זה אומר שהם חסרי לב, חסרי רגישות או חסרי תבונה? מה דעתכם? מה, שוב כסף חסר כדי לתת מגורים לאנשים שמתחננים שלא ישליכו אותם לרחוב, עם המטבח הזקוק לשיפוץ ועם הנזילה בסלון ועם כאבי הגב והילדים שיגדלו אחר כך להיות דור שני לעוני? והגלידה פיסטוק והבקבוקים  וריהוט הגן ואטימות הלב? זה מה שפוליטיקאים מביאים איתם? חוסר לב, חוסר תבונה,  חוסר רגישות? יפה להם.  לא לחינם נאמר במקורות: במושב ליצים לא תשב.
אין חלקי איתם, עם פקידי משרדיהם ואלה שקובעים עבורם את המדיניות האטומה. פוליטיקאים הולכים ובאים והפקידות נשארת...  היא זו שקובעת מה יהיה ומי יקבל כמה ומי יחיה במאהל עם החתול בסיר החמין הריק. הפוליטיקאים, לא קובעים הרבה.  אין להם כוח. ע"ע פולישוק. הייתי שמח מאוד לראות פוליטיקאי שעם כניסתו למשרדו החדש, מנקה ומחליף חצי מהפקידים שם ומגייס חדשים במקומם. אם הוועד יאפשר כמובן... ריענון שורות, ניקוי רעלים וכו' וכו'.  מי בעד? תודה.  תורידו.
אז איפה הכסף כדי שהעולם ימשיך להסתובב? בגלידה פיסטוק, בבקבוקים, בריהוט הגן? אולי חלק מזערי. הפקידות וועדת הכספים בראשות נ. הסלומיאנסקי וחבר מרעיו שהם אלה שימליצו, יחתמו ויאשרו. הם אלה שקובעים בסופו של דבר אם יתקנו את המטבח של אשת הרוה"מ או את המטבח במאהל המחוסרים, עם החתולים ושמונה כיווני אוויר.
אז מי רוצה כסף? כולנו. מי שלא רוצה הוא איש מוזר ששמו אפריים, או חידקל.  אמר ד. הסנדרסון.
אז money makes the world turn around...
ואם לא נרוץ אחריו, העולם יפסיק להסתובב. השנה הוסיפו שניה לשנת 2014. העולם עליו אנחנו חיים מאט מסיבובו. זה אומר שהכסף נגמר?

דודו

פרשת תרומה, בצל מערכת היחסים עם הכסף

פרשת השבוע  - פרשת תרומה


פרשת השבוע נפתחת  בדיבור של אלוהים,  לעומת ציווי....
שאומר למשה :
"דבר אל בני ישראל וייקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תיקחו את תרומתי" (פרק כה פס' ב').
למעשה ניתן היה לחשוב שאלוהים יכול לתת ציווי  שיבנה המשכן, אך לא כך הדבר!
הפסוק הנ"ל מייצג רצף של נתינה ,
על קצה אחד ישנה נדיבות לב ונתינה מרצון ואילו בקצה השני ישנה אלימות –לקיחת דבר שלא ברצון!
בחיי היומיום אנחנו פוגשים זאת בערבי תרומה שפונים אל הרגש ומבקשים נדיבות לב.
ועד אלימות ומעשי שוד וגזל –שבהם נילקח מהבעלים חפץ מבלי שרצו לנותנו!

במרכז הרצף קיימת נתינה שלא בהתנדבות אלא בכפייה קלה – ואילו הם מיסים, שהכרחיים כדי לקיים סדר ומנהל תקין בקרב הציבור.

התרומות שנלקחו עבור המשכן – מ15 חומרים שנתרמו לצרכיי הבנייה הציבורית:
זהב, כסף, נחושת, ואבנים יקרות. מינרלים שמקורם בדומם שלושה סוגי צמר צבוע בצבעי מלכות : שני , תכלת וארגמן.
שער עיזים,עורות איילים ותחש. שמקורם בממלכת החי.
פשתן, עצי שיטה ,זיתים צמחי תבלין ושמנים אתריים. שמקורם בממלכת הצומח.
תרומות שנותן האדם ומשלבות מפגש בין ממלכות הטבע השונות - על מנת ליצור עולם קטן בזעיר אנפין – מקום של חיבור בין החומר לרוח.

אדם עמל מתקשה להיפרד מכסף שעבד עבורו.
ואם כבר עוסקים בכסף וביחסנו אליו : כאנשיי עשייה רווחיים ומרוויחים !!!!
חשוב שנדע לתת הלאה ... ולשמש צינור להעברת השפע, כדיי שימשיך להיות מושפע עלינו!
עיתים נדרשת נדיבות לב , ונתינת מעשרות לחלשים בחברה, עיתים נדרשים מיסים , לצרכים ציבוריים שלא היינו נותנים מנדיבות ליבנו. אבל כאשר אדם אוחז בשפע שניתן לו מבלי רצון לגלגל את חלקו לאחרים....

אני מאחלת לכולנו שנדע לקבל ולתת, וכשצריך – (כפי שאמר רבינו דורון): 

שנשלם מיסים והרבה! ביחס ישר לרווחים!.


שתהיה לכולנו שבת שלום ובנוסף חודש שמח!!
"משנכנס אדר מרבין בשמחה"

מיכל מזרחי – "היאמהות"

יום שני, 16 בפברואר 2015

לגעת בשמיים ובארץ יש גם

לפני כשבוע, יצא לי להיות מקופל במושב של מטוס בארבע טיסות שונות, מארץ הקודש לברזיל וחזרה. טיסה לתקופה קצרה מאוד... עשרים ומשהו שעות באוויר בדרך לשם, יומיים וחצי על הקרקע בברזיל ושוב חזרה למטוס לעשרים ומשהו ויותר שעות מקופלות במושב.  הקיפול הזה במושב, כשכל עולמך הפיסי הינו תחום מחיה של פחות ממטר עומק, על מטר וחצי גובה על חמישים ושמונה רוחב, למשך חמש שעות לגרמניה,  ארבע שעות על הקרקע ועוד כמעט חצי יממה עד לנחיתה בברזיל - מלמדים אותך צפיפות מהי. וגם סבלנות. ילד קטן שצורח לאמא לרוחב ולאורך כל הטיסה, במושבים שמאחורי הביזנס, לא מחוייב לחיות במרחב המחיה הזה. רק אנחנו המבוגרים מחויבים לשבת ולשתוק ת'פה שלנו לדעת. שתיקה שפירושה הודאה. הודאה באשמה,  בגורל שנגזר עלינו למשך עשרים שעות, לחיות בתוך צינור פלדה עם חלונות, עם מנועים,  ביזנס, תיירים,  ארוחות במגשים קטנים, ודיילות לופטהנזניות שבאנגלית מגורמנת מוכרות לך את מרכולתן תוך גלגול עיניים לשמיים שמסביב, ואמירה בסגנון: "טודיי, ווי הב ד'צ'יקן אור ד'ביף. ייסטרדי, אנלייק טודיי אור טומורואו, ייסטרדי אול מיי טרובלס וור סו פאאר אוואיי, ביקוז ווי הד ביף אנד פסטה. באט טודיי ווי אר אין טרובל אגיין כוז ווי הב נו פסטה" . וכל זה ע"פ מבטא שלא היה מבייש איחוד גנטי בין סיר ווינסטון צ'רצ'יל ואנגלה מרקל, הקאנצלרית העכשווית של גרמניה ולופטהאנזה גם.
אחרי שאתה מחליט על ד'צ'יקן, היא עוד מעיזה לשאול אותך אם אתה רוצה יין לארוחה, כאילו שהיא לא יודעת שרק אלכוהול יעזור לך להטביע את יגונך וצערך ועליבות חייך מקופלי המושב בענבים שתססו אלכוהול בחביות עץ אלון משובחות, במרתפים וקסרקטינים מתחת למרצפות רחובות ברלין,  פרנקפורט או פריז. יין גורמה ישמח לבב אנוש,  בייחוד אם הוא מצטרף לארוחת פלסטית, על מגש פלסטי, במושב פלסטי, עם טייס ודיילת אוטומטיים המצליחים לחיות את רוב חייהם, כמשרתם של הרבה אדונים וגברות, בטיסות ארוכות וחדרי מלון מהוהיי סדינים ומגבות ליומיים.
מגבת,  שונה מזו שיש לך בבית. שוב, רק את זו שיש לך בבית אתה תראה שוב ושוב,  אבל מה הסיכוי שאתה תראה שוב את המגבת ליומיים במלון,  את הדיילת החמודה מאל-על, או את הגלידה הקפואה בלבוש דיילת מהלופטהאנזה, זאת חמורת הסבר וחסרת החיוך,  שמאז מלחמת העולם האחרונה לא למדה לחייך, אפילו שלא הייתה שם פיזית... בגרמניה, אחרי המלחמה.
אז זה שאני כותב פה כמה שורות בעניין הטיסות האלה,  שהופכות שוב להיות חלקיק מרכזי בחיי בתקופה האחרונה, לא אומר בשום פנים ואופן שאני משלים עם המצב הזה. לא משלים,  לא מסכים,  לא מבין,  לא מתווכח,  לא משנה למה, לא אכפת. למה בכלל שזה ישנה משהו למישהו אם מטוס הופך למרחב המחייה שלך בזמן האחרון? כאשר אתה מוצא פתאום את עצמך, שלא עקב החלטתך האישית, כלוא בתוך צינור מכונף, עם גלגלים,  חלונות ומטוסים,  מריץ את עצמך לקצה השני של העולם. בארבעה ימים, עשיתי בתוך הכלא המעופף הזה משהו בסביבות 11,470 קילומטרים-אוויריים וחסרי מים,  כי החרימו לי את המים בכל פעם שניסיתי להגניב את הנוזל הצלול הזה אל בין כותלי הכלא המעופף. בשיקוף,  לפני הכניסה לגייט, טרחו להסביר לי שבקבוק מים חתום עם פקק וניילון המגן בפני פתיחה של הפקק,  הוא מהרעות החולות של המין האנושי. כי אחרי השיקוף הביטחוני אפשר לקנות עוד בקבוק מים מרובה יורו. כאילו שהעסק שם הוא בכלל מכירת מים ולא מכירת טיסות יקרות או מוזלות לכל רחבי העולם. מים,  לא לזלזל,  מים, שהם הדבר הכי מסוכן בעולם. הכי נורא,  הכי מפיל מטוסים, בייחוד אם קנית את המים אחרי הסקיוריטי של משטרת גרמניה ולפני הסקיוריטי של לופטהנזה. מזל שזה נעשה מחוץ לגבולות המדינה, כי אם היו יודעים על זה היית אתה,  ובני ביתך,  מאוחסנים אחר כבוד בכלא הקרוב או הרחוק לביתך. לשנים ארוכות. איך אתה מעז לנסות ולהערים על מחלקת הביטחון של לופטהאנזה שחשבו ארוכות על המים שאתה קונה אחרי הסקיוריטי של משטרת הגרמנים, והחליטו שאלה מים מסוכנים ביותר,  לך, לנוסעי המטוס ולצוות הדיילים והדיילות קפואות הפנים של הלופט.
ואם כבר עוסקים במצב קפוא של פנים,  אז גם בפנים קפואות של הלופט יש משהו מעניין, משוחרר משהו, ידידותי למישהו; כמו למשל זווית החיוך באפס מעלות, צבע המייקאפ וגובה השיער, צבע החולצה, טמפרטורת הפנים -  אם מניחים עליהם את היד. אבל מי רוצה לשים יד על פנים קפואות-לופטהנזה בגובה עשרת אלפים רגל כשאתה בתוך צינור פלדה מכונף אחרי עשרים שעות של קיפול במושב 35K?
אז צריך שיהיו פנים ידידותיות, מאירות, מחייכות,  חכמות וחמות,  כמו שיש רק לשותפה שלי לחיים. כאלה פנים שלשים עליהן את היד מעורר תחושה של חום,  חברות, אהבה רבה ורצון להפסיק לגעת בשמיים.  מי צריך דיילת קפואה בשמיים כשיש מלאכים לצידך על הארץ?
דודו קורמן - בקרוב הספר