‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת השבוע. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת השבוע. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 6 במרץ 2015

פרשת כי תשא

פרשת השבוע פרשת כי תשא
 
פרשה , לא פשוטה  - עוברת השבוע על משה רבינו. פרשה מלאה עשיה פיזית ורוחנית...
פרשה שהציבוריות הישראלית מכירה רק חלקיק קטן מסיפוריה... הידוע בכינויו "חטא העגל "
אבל עוד לפני כן , משה מצווה למנות את העם - ע"י גיוס מס של מחצית השקל כולם ללא יוצא מן הכלל! –העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט!
אח"כ משה עולה להר ופוגש את פני האלוהים ומקבל הוראות מדויקות להמשך בניית המשכן,וגם שתי פורמולות למרקחת שמן משחה וקטורת לשימוש מקודש במשכן בלבד!
וכן הוראה לבחור את בצלאל ואהליאב – אנשים חכמי לב שיודעים: "לחשוב מחשבות -  לעשות" – כלומר יודעים לדמיין!
כמו כן משה מקבל בפרשה זו את הציווי לקדש ולייחד את השבת... בכל הזמן הזה בו יושב משה ומקבל מאלוהים הוראות הפעלה... העם יושב ומחכה למנהיגו – ואילו המנהיג מבושש לבוא... בעיקר בגלל ספירת ימים לקויה...
דבר שמביא אותם להתקומם, ולבקש מאהרון  : "קום עשה לנו אלהים". ואהרון רודף שלום מנסה למשוך זמן... לבקש תכשיטים - דברים יקרי ערך שאנשים ונשים , מתקשים להיפרד מהם...
אך לשווא -  העם ברוח נדיבות ובלבול תורמים בלי הכרה.... והעגל קם.
כשמשה יורד מההר , הוא אוסף מס' לוחמים ומשתמש בביטוי שתמיד ייחסנו ליהודה המכבי...(ההוא מחנוכה) :
"מי לה' אליי" – בני לוי שהינם זמרים ונגנים –נאספים אליו ויוצאים למגר את רוח החטא שפשטה בעם....
וכשפעולה זו נגמרת,  משה מתחיל תהליך של -  ניסיונות שיקום את הריסות של מערכת היחסים עם בורא עולם....
ומשה קורה לפני אלוהים את הקריאה שנמצאת כיום בתפילת יום הכיפורים:
"וירד ה' בענן ויתייצב עמו שם ויקרא בשם ה',ה' אל רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נשא עוון אבות על בנים ועל בני בנים ועל שילשים ועל רבעים"
ועם ישראל זוכה לסליחה ומחילה... ומקבל את הציווי לשמור שבת...פעם בשבוע!   את הציווי לשלשת הרגלים, את הציווי ל פדיון ביכורים... ואז  מקבל משה הזדמנות שנייה... לוחות ברית נוספים למסור לעם! והפעם הזו הספירה מדויקת ונכונה , כל התהליך למרות אורכו וסיבוביו הפתלתלים יותר מדויק ונכון.
 
משה מגיע לעם ו... :
"וירא אהרון וכל בני ישראל את משה והנה קרן עור פניו"
אפילו - משה מצליח בניסיון השני!!!



מאחלת לכולנו שבת שלום ומבורכת, שנצליח למחול ולקבל מחילה ובעיקר שלא נפסיק לנסות גם אם, תוך כדי ניסיונות נעבור מהפכים וסערות לא פשוטות.
 
שבת שלום.
מיכל מזרחי "היאמהות"

יום שישי, 27 בפברואר 2015

פרשת תצווה ועוד פעם נזכור - מותר לחלום!

פרשת השבוע פרשת תצווה
 
בפרשה זו, משה מצווה לייחד את אהרון ואת בניו – לטובת שירות ציבורי מקודש ונעלה.
אהרון ובניו מתקדשים להיות כהנים אשר תפקידם הינו רוחני אבל בעולם המעשי.
תפקיד הכוהנים להקריב קורבנות  עבור כל עם ישראל–בעולם הפיזי, אשר מכפרים על מחשבות ומעשים קלוקלים.
הכוהנים מתייחדים כמשרתי ציבור, וכל העם תרם חומרים מיוחדים  (בפרשה הקודמת),
לבניית מקום רוחני וכן להלבשת הכוהנים, בבגדים מיוחדים ,
" ועשית בגדי קודש לאהרון אחיך לכבוד ולתפארת "(פרק כז פס' ב')
אהרון שהיה ידוע כרודף ומשכין שלום בין הבריות, קודם היה אהרון ורק אח"כ קיבל בגדי כבוד ותפארת.
כלומר הוא עשה את הבגדים...ולא הבגדים אותו...
גולת הכותרת הינה החושן, שאותו עונד הכהן הגדול ועליו אבנים טובות אשר לכל אבן יש ייצוג לשבט ספציפי!
ייצוג מושלם לכלל ופרט-כל העם מיוצג –יחד בתכשיט אחד, ועדיין כל שבט שומר על ייחודו!
אחדות –ללא אחידות!
 
כמו כן , על ייצור הבגדים המיוחדים , מופקדים שני האומנים הראשונים בהיסטוריה היהודית –בצלאל ואליאב:
"ואתה תדבר אל כל חכמי הלב אשר מלאתיו רוח חכמה ועשו את בגדי אהרון לקדשו ולכהנו לי" (פרק כו פס' ג')
נדרשים אנשים עם חוכמת לב!!! לביצוע המשימה!
 
הידע איננו מספיק , כי אלוהים מצווה על הלבשת הכוהנים תוך מתן רשימה מילולית של החומרים, והתכנון של הבגדים .
אבל על מנת להוציא את הרשימה המילולית לפועל נדרשים אנשים עם שאר רוח ודמיון.....
וגם איינשטיין טען לכך :
 

 
וכמו שאומר רבינו זאבי:
  "אם אתה יכול לחלום את זה אתה יכול לעשות את זה"
 
אני מאחלת לכולנו, שנהיה בין היכולים לחלום - ולעשות מעשים פיזיים, כדי לקדם את הפיכת החלומות למציאות,
ושנדע להשכין שלום ואחדות ללא אחידות, שנדע להאדיר את האחר ולהבין שזה מגדל אותנו!!!
 
שבת שלום
מיכל מזרחי – "היאמהות".

יום שישי, 20 בפברואר 2015

פרשת תרומה, בצל מערכת היחסים עם הכסף

פרשת השבוע  - פרשת תרומה


פרשת השבוע נפתחת  בדיבור של אלוהים,  לעומת ציווי....
שאומר למשה :
"דבר אל בני ישראל וייקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תיקחו את תרומתי" (פרק כה פס' ב').
למעשה ניתן היה לחשוב שאלוהים יכול לתת ציווי  שיבנה המשכן, אך לא כך הדבר!
הפסוק הנ"ל מייצג רצף של נתינה ,
על קצה אחד ישנה נדיבות לב ונתינה מרצון ואילו בקצה השני ישנה אלימות –לקיחת דבר שלא ברצון!
בחיי היומיום אנחנו פוגשים זאת בערבי תרומה שפונים אל הרגש ומבקשים נדיבות לב.
ועד אלימות ומעשי שוד וגזל –שבהם נילקח מהבעלים חפץ מבלי שרצו לנותנו!

במרכז הרצף קיימת נתינה שלא בהתנדבות אלא בכפייה קלה – ואילו הם מיסים, שהכרחיים כדי לקיים סדר ומנהל תקין בקרב הציבור.

התרומות שנלקחו עבור המשכן – מ15 חומרים שנתרמו לצרכיי הבנייה הציבורית:
זהב, כסף, נחושת, ואבנים יקרות. מינרלים שמקורם בדומם שלושה סוגי צמר צבוע בצבעי מלכות : שני , תכלת וארגמן.
שער עיזים,עורות איילים ותחש. שמקורם בממלכת החי.
פשתן, עצי שיטה ,זיתים צמחי תבלין ושמנים אתריים. שמקורם בממלכת הצומח.
תרומות שנותן האדם ומשלבות מפגש בין ממלכות הטבע השונות - על מנת ליצור עולם קטן בזעיר אנפין – מקום של חיבור בין החומר לרוח.

אדם עמל מתקשה להיפרד מכסף שעבד עבורו.
ואם כבר עוסקים בכסף וביחסנו אליו : כאנשיי עשייה רווחיים ומרוויחים !!!!
חשוב שנדע לתת הלאה ... ולשמש צינור להעברת השפע, כדיי שימשיך להיות מושפע עלינו!
עיתים נדרשת נדיבות לב , ונתינת מעשרות לחלשים בחברה, עיתים נדרשים מיסים , לצרכים ציבוריים שלא היינו נותנים מנדיבות ליבנו. אבל כאשר אדם אוחז בשפע שניתן לו מבלי רצון לגלגל את חלקו לאחרים....

אני מאחלת לכולנו שנדע לקבל ולתת, וכשצריך – (כפי שאמר רבינו דורון): 

שנשלם מיסים והרבה! ביחס ישר לרווחים!.


שתהיה לכולנו שבת שלום ובנוסף חודש שמח!!
"משנכנס אדר מרבין בשמחה"

מיכל מזרחי – "היאמהות"

יום חמישי, 12 בפברואר 2015

פרשת השבוע –פרשת משפטים חידוד הרזולוציה

בפרשת השבוע הקודמת, פרשת יתרו – הונחו היסודות של מערכת המשפט שמתממשים עד לימינו.
כמו כן, גם הונחו היסודות של עשרה חוקים, " עשרת הדיברות" המהווים את קודקס המוסר האנושי של ימינו.
אותם חוקים התבססו על מערכת של שבעה חוקים גלובליים, שאנחנו פוגשים מוקדם יותר, בספר בראשית, בפרשת נח ; הקרויים "שבע מצוות בני נוח". כאשר נח ובניו מקבלים אותם, ביציאתם מהתיבה, והם חוקיי המוסר המחייבים עד עצם היום הזה את כל אומות העולם!
 
לדוגמה : בספר בראשית, בפרשת נח, בפרק ט' בפס' ו' נאמר:
"שופך דם האדם באדם דמו יישפך, כי בצלם אלהים עשה את האדם"
למעשה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית שנאסר רצח!
 
אך לא סתם מודגשות המילים האדם באדם –למעשה בהתייחס לפשט הפסוק,
המצב היחיד, בו מצוי אדם בתוך אדם הינו מצב של הריון - בו אישה נושאת בתוכה עובר!
ההתייחסות הנוצרית הדתית משפטית - לנושא ההפלות למעשה נובעת מפסוק זה!
כלומר מרגע העיבור, העובר נחשב לאדם, והפלה משמעה –רצח בעולם הנוצרי!
והביטוי לכך בחיינו היום הינו – שכאשר מגיעה אישה בהריון שדורש הפסקה, לבית החולים , תינתן עדיפות מוחלטת לרופא יהודי לבצע את ההפלה, על פני רופא גוי! גם בארץ וגם בכל העולם! שכן אם יערוך את ההפלה רופא גוי - הוא עובר על אחת מ - "שבע מצוות בני נח". (דבר שמסביר את היחס הנוצרי בעולם הקדום לתאוות היהודים לדם תינוקות....)
 
ובכן – נשאלת השאלה: האם רופא יהודי לא יחשב כעובר על אחת משבע מצוות בני נח?
התשובה המפתיעה – ניתנת לנו בפרשת משפטים ,שלאחר פרשת יתרו!!!
 
בתקופה שלאחר הדור של נח, ניתנו אותן שבע מצוות שמחייבות את כל אומות העולם. על נח נאמר:
 "איש צדיק תמים היה בדורותיו" (בראשית,פרק ו' פסוק ט' – הפסוק הראשון בפרשת נח!)
 כלומר החוקים שהיום נראים לבני דורנו מובנים מאליהם ומוסריים מאד, לא היו מובנים מאליהם או נהוגים בדורו של נח!
ולכן, כשנח יוצא מהתיבה –נדרשת המציאות להנחת אותם יסודות של חוקים בסיסיים !
 
בפרשת יתרו – מונחים "עשרת הדיברות" שניתנים לעם היהודי בלבד, ובפרשת משפטים ישנו פירוט חידוד ודקדוק נוסף , שאף הוא מחייב רק את העם היהודי!
 
כלומר מפרשת נח ועד פרשת משפטים – אנחנו עדים לתהליך של שיוף חידוד דיוק והשחזה של מערכת חוקים מוסריים,
שמצטיירת כמטרה מוסרית שמתחילה בעיגולים רחבים והולכת ומצטמצמת ומתדייקת פנימה עד מיקוד מטרות ומרכוז הכוונה המוסרית האלוהית! 
והדיוק  והמרכוז הם מה שמחייב את עם ישראל, בשונה משאר אומות העולם שמחויבות בחוקיי מוסר שהם כלליים יותר ממערכת החוקים של העם היהודי.
 
ולצורך השלמת  התמונה שבדוגמה – בדת היהודית,  העובר בר קיימא, רק לאחר ארבעים יום מיום העיבור! שעד לארבעים יום נחשב העובר למים ואינו יצור בר חיות! וההלכה הזו משפיעה אף היא על החוק בימינו- בנושא של היחס לייצור תאי גזע עובריים. 
מדינת ישראל הינה המובילה בעולם בייצור תאי גזע, משום שבדת היהודית אילו תאים ביולוגיים, אך בעולם הכללי תאים אילו נחשבים ליצורים חיים! ואסור לייצר אותם, אמנם מרגע שהם קיימים ניתן לבצע בהם ניסויים, אך אסור לנוצרים ובני דתות נוספות לייצרם!!!
 
ובהסתכלות אל עצמינו, אנחנו נמצאים בתהליך דומה – תהליך של דיוק ומרכוז להגשמת החלום שלנו את עצמינו.....
התהליך מתחיל בחלום כללי, שדורש חידוד ושיוף....תיאום כוונות עד למצב שנראה את המטרה המרכזית כמובהקת וברורה,ונצליח לקלוע ישר לתוכה!
 
שבת מבורכת מאחלת לכולנו הצלחה בתיאום כוונות וכיוונן מטרות,  
כפי שאומר רבי נחמן מברסלב: ( וצוטט בחוברת הסדנה של התחלה חדשה)
 
"אם יש משהו שאתה משתוקק לו, או משהו שהיית רוצה מאד שיקרה?התמקד בו,בכל יכולת הריכוז שלך,דמיין לך אותו בפרטיי פרטים. אם רצונך אתך דיו וריכוזך עז דיו, תוכל לממש את משאלותיך"  
 


שבת שלום מיכל מזרחי,
"היאמהות"

יום חמישי, 5 בפברואר 2015

פרשת השבוע פרשת יתרו, וכמה מילים על תדמית מנצחת...

פרשת השבוע פרשת יתרו – בה מעמד הר סיניי ומתן התורה לישראל.
 
הפרשה נפתחת במילים :
" וישמע ויתרו כהן מדין חתן משה את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים" (פרק יח' פס' א')
 
יתרו האדם הציבורי הינו - כהן מידיין, (משהו בסדר גודל עולמי של האפיפיור של ימינו). בפן האישי הינו – חותן משה, אביה של ציפורה,שנשואה למשה, (אשר כזכור היה שידוך מעולה , הרי משה היגיע מבית המלוכה המצרי, ולא מבית של עבדים!)
 
ובכל זאת אנחנו פוגשים דמות ציבורית משמעותית בעולם הגויים שנכנסת לספר הספרים של -עם הספר, (ספר התורה).
ואפילו זוכה לפרשה שתיקרא על שמו, ולא זו בלבד אלא פרשה משמעותית ביותר!
הפרשה, שבה ניתן לעם ישראל, קודס החוקים להתנהגות מוסרית, שיהווה בסיס מוסרי, לכלל החקיקה היהודית מחד, והבינלאומית מאידך!

אז איך יתכן דבר כזה?
או אם לדייק את השאלה- מה עשה יתרו, שגרם לכך שאלפי שנים לאחר קיומו, הרעיונות שלו מהדהדים בעולם ונשמעים,
כקודקס מוסרי בחיי היומיום! וכפרשה שבועית הקרויה על שמו בספר שמות?
 
בפן האישי יתרו לא רק, שמע מה נעשה לעם ישראל, אלא שמע ועשה מעשה :
" וייקח את ציפורה אשת משה אחר שילוחיה(גרושה!)...ויבא יתרו חותן משה ובניו ואשתו אל משה אל המדבר "...(פרק יח' פסוקים ב-ו)
 
כלומר יתרו לא רק שומע את מה ששמע כל העולם, על הניסים המדהימים שנעשו למשה ולעמו! יתרו שומע ומבצע מעשה!
והדבר הראשון שיתרו עושה -הוא לאחד את המשפחה של משה וציפורה והבנים!
משה הוא דמות ציבורית משמעותית, ששם את השליחות הציבורית שלו, לפני מעמדו האישי, ויתרו בתבונה של אב ושל סב,משנה במעט את סדרי העדיפויות ....
 
שנית, לאחר האיחוד המשפחתי –יתרו מבחין שמשה משקיע זמן ואנרגיה, מעל ומעבר למציאות של איש ובעל משפחה, על מנת ליישב סכסוכים ולשפוט את העם,
"ויעמד העם על משה מן הבוקר עד הערב" (פרק יח' פס' יג' )
ושוב, עולה תבונתו הבוגרת, המנהיגותית של יתרו , ומשמשת ליישור ההדורים המשפחתיים,
ולא רק זו -יתרו ממציא שיטת שיפוט מדרגית, אשר מאפשרת למשה ניהול זמן ואנרגיה נכונים!
ממליץ ומשמיע אותה לפני משה :
"ויאמר חותן משה אליו לא טוב הדבר אשר אתה עושה; נבול תיבול גם אתה וגם העם הזה אשר עמך כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשהו לבדך" פס' יז –יט' )
יתרו פונה למשה כחותן שלו בנגינת אב אוהב ולא כביקורת מתנשאת!, הנימה האישית והאוהבת , גורמת למשה לשמוע !
יתרו פונה למשה גם בפן ריגשי כאב וסב בניו של משה, אבל גם פונה לפן המנטלי ונותן הסבר שכלתני שמדבר אל משה - כמנהיג!
  נבול תיבול גם אתה – נימה אישית וגם העם אשר עמך –נימה שכלתנית - זו טובת הציבור.
 
ואכן משה שומע בקול חותנו:
"ויבחר משה אנשיי חייל, מכל ישראל,וייתן אותם ראשים על העם, שרי אלפים שרי מאות שרי חמישים ושרי עשרות, ושפטו את העם בכל עת את הדבר הקשה יביאון אל משה וכל הדבר הקטון ישפוטו הם"(פרק יח' פס' כה-כז')
מהפרשה המיוחדת הזו אנחנו לומדים,שלשמוע  זה לא מספיק! צריך גם לשמוע וגם לעשות כפי שעשה יתרו, בתחילת הפרשה וכמשה ששומע ועושה!
 
משה בקשב מובנה מצליח להיפטר מתדמית שבנה כשופט ,שאיננה משרתת אותו יותר באופן חיובי , ולבנות תדמית חדשה כשופט עליון....
 
כפי שאומר רבינו זאבי: 
 
"התדמית שלנו היא לא אנחנו! - אנחנו יכולים לבחור תדמית, לפי התוצאה, של מה שאנו רוצים להשיג..."
 



מאחלת לכולנו שבת מבורכת,
ושנדע לתעדף את הדברים המהותיים בחיינו; ובכלל, שנדע לשמוע וגם להשמיע.
ובפרט להישמע לקול האמתי, ולהיפטר מתדמיות שאינן משרתות אותנו יותר.
ולצמוח לתדמית שתעלה אותנו למדרגה הבאה... !!
 
מיכל מזרחי – "היאמהות".

יום חמישי, 29 בינואר 2015

פרשת בשלח: זכות הבחירה ועל טירוף לעשות אותו דבר...

פרשת השבוע – פרשת בשלח(נקראת גם שבת שירה  בשל השירה ששרים משה ובני ישראל)

סופסוף גמרנו עם מצרים- עם כל מה שמצר לנו את המחשבות , ואת טווח הראייה.
פרעה, משלח את עם העבדים, מעליו לאחר שהבין סופסוף את הרמזים...
אבל, בכל זאת, אצל יהודים כמו אצל יהודים שום דבר לא חד ערכי ופשוט...
לא התחלנו לצעוד, צעד ראשון מחוץ לגבולות מצרים, קצת להריח מדבר,קצת להריח סיניי, (קצת להריח את מה שהבדואים מחלקים בסיניי) ופרעה מתעורר ונזעק : "מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו" (פרק יד' פס' ה ).
יכול להיות, שלא ממש הספיק למצרים, מה שהם חוו בשנה האחרונה ? שהם רודפים את העבדים שלהם במרכבות?
במעמד הנפשי זו וודאי חוויה מוכרת:
עד שסופסוף נפתרים מהרגל  רע, – קורה לא פעם שהוא "מרים  ראש " ומזכיר לנו את קיומו...
בדיוק כמו תחושת החשק, שיש בריח של עישון  פאסיבי.... אצל נגמל צעיר(צעיר בגמילה).....
אז זה בדיוק הזמן להתמודד- עם ההרגלים הישנים ביחס להרגלים החדשים שקנינו לעצמנו,
ולקרוע את הישנים כדיי לעשות מהחדשים קניין בנפש!
כוח הבחירה נתון בידנו בכל "היתקלות בריחות ישנים ומוכרים"
 בגמרא במסכת מכות נאמר : "בדרך בה אדם רוצה להלך מוליכין אותו". ובקריעת ים סוף אנחנו מוצאים לכך ביטוי :
בפס כב' נאמר : "ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה", לעומת זאת בפס' כט' נאמר : " ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים".
למעשה, בפסוקים הללו אנחנו מוצאים "תקבולת כיאסטית" ( הקבלה מוצלבת) אז – מה קודם למה? הים או היבשה? והאם זה לא אותו דבר ? למה הכפילות?
ובכן התורה מדייקת מאד במילים ולכל מילה יש משמעות! ויש כאן עומק!
דמיינו את עצמיכם  חוצים את הים עם כל העם.....
על מה אתם מתמקדים? על היבשה המוכרת למדרך רגליכם? או על חומות המים השקופות לצידכם?
היבשה הינה המקום המוכר והבטוח חוקי הטבע הגלובליים והאישיים, החוויות היומיומיות שלכל אחד ואחת.
עולם יציב  בלי הפתעות לטוב ולרע....
הים הינו מקום נסתר רואים רק את פני השטח מבלי להכיר את המעמקים,לעומק. - המדרך לא יציב, כולו בתנועה...
עולם של הפתעות וסודות...נזילה וזרימה....
אף אחד לא בוחר את היבשה או הים בחייו!
לא את ההורים שלו..ובכלל את מרחב החיים שלו. - אבל כל אחד בוחר על  מה להסתכל , מה להעצים ומה למזער... אפשר להעצים את המוכר והבטוח היבשה של חיינו. 
אבל, אפשר גם להביט על הניסים שבחיינו – לשים לב לחומות המים שמצדדינו, לחומות המים שמקיפות את העולם הבטוח שאנחנו צועדים בו, ולזנק קפיצה של מעבר לזמן ולמרחב המחיה שלנו...וזו האפשרות האחת והיחידה לאפשר לעצמנו לחוות את מה שמעבר למציאות חיינו...
הרב קוק בשמונה קבצים אומר :
"הבו גודל לעוז החיים של דמיוננו העליון,המתנשא מעל כל המצרים וההגבלות היבשות אשר לתנאי המציאות הענייה והיבשה, בגבורת הדמיון הרטוב ומלא לשד החיים הננו מתנשאים גבוה גבוה"
 או במילים של רבינו זאבי:
"אי אפשר להמשיך ולעשות את אותן פעולות ולצפות לתוצאות אחרות..."


שבת שלום -מאחלת לכולנו למצוא  את שירת חיינו שמעבר לחומות המים השקופות...
מיכל מזרחי – "היאמהות"

יום שישי, 23 בינואר 2015

פרשת השבוע –פרשת בא, או במילים אחרות: Trust The Process

מוקדש באהבה לכל מי שהחליט לעלות על המגרש ולנסות ולנסות ולנסות.....

פרשת השבוע –פרשת בא.
בפרשה זו ממשיכות עוד 3 מכות לנגף את המצרים :
ארבה, חושך ומכת בכורות.
לאחר מכת בכורות, פרעה ממש מגרש את עם ישראל - מארץ מצרים.
אפילו מלך, קשה עורף כמוהו, לא עומד בקושי שבאובדן, כל בכורות מצרים!!!
"מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השפחה אשר אחר הרחיים וכל בכור בהמה" ( פרק יא' פס' ה)
" ותהיי צעקה גדולה בארץ מצרים כי אין בית אשר אין שם מת" (פרק יב' פס' ל )
כל הבכורות  מתים במכה זו! ללא הבדל מעמדות....
רק בכורות ישראל שורדים את המכה הזו, בשל "סימן מוסכם" 
הסימן : דם קורבן על מזוזות הבתים.
בשל האפליה הזו - מתקדשים כל בכורות ישראל,
" קדש לי כל בכור פטר כל רחם" (פרק יג' פס' ב' ) {- קדש = תייחד} ,
למעשה עד ימינו אנשים מקיימים מצוות פדיון הבן.
כלומר מצווה שהיא  נדירה במהותה – בן בכור פטר רחם לאמו.
פטר רחם – מסביר רש"י תינוק שפתח את הרחם תחילה.
כדי להסביר עד כמה המצווה הזו נדירה הבה נדבר באופן סטטיסטי:
50% מהלידות הן בנות,
מתוך ה 50% הנותר, שהן לידות של בנים ; בין 20% – 25%   אינם בנים ראשונים,
אלא כאלה שהם שניים או שלישיים במשפחתם.
בנוסף רק בני ישראל צריכים להיפדות ,
כלומר אם האם או האב הינם כהנים או לווים – אין צורך לפדותם... ( יש מדרג : כהן לוי ישראל).
ובנוסף  מהנותרים רק מי שפתח רחם אמו תחילה – כלומר,
אם נולד בן לאחר בת או לאחר הפלה אין פודים אותו.
וגם אם נולד בן בכור בניתוח קיסרי- אינו נפדה.
כלומר - מחד אנחנו פוגשים בפרשה הזו מהות של נדירות ומיוחדות.
מאידך, כבר אמרנו, שהפרשה מתחברת וממשיכה את המכות, שהחלו בפרשה הקודמת, וסוגרת עשר מכות שניחתו על מצרים. המפרשים מסבירים, שהמכות שניחתות על מצרים, לא ניחתו רק על המיצרים,
שהרי, אם הכוונה רק להשפיל ולהמם את המיצרים ואת פרעה – היה מספיק איזשהו זבנג רציני וסוגרים עניין.
משהו בסדר גודל של צונאמי הרסני ,שימוטט את קשיון הלב של פרעה, ויאאללה  עם ישראל יוצאים לדרך....
אבל יש מהויות שדורשות תהליך!!!
עם שפל ומושפל –עם של עבדים, לא מסוגל, בצונאמי אחד,  להשיל מעל כתפיו עול עבדות ולצאת לחופשי!
המעמד הנפשי, של עבד, שיוצא לחירות -חייב לעבור תהליך נפשי,  של שינוי, שבסופו יתקבע מעמד נפש, - של בן חורין.
ולכן, אנחנו נחשפים לתהליך, שעוברים המצרים, אבל במקביל לתהליך,
גם עם ישראל - עם של עבדים – עובר תהליך הבשלה, תהליך איטי שנמשך כמעט שנה ,
עד למצב בשלות, שעם ישראל כולו מלא תקווה- שככל שעוצמת המכות גוברת גובר גם הסיכוי שלהם לצאת לחופשי....
כמו שאומר רבינו זאבי – "אנחנו לומדים תוך כדי תנועה, תנו אמון בתהליך"
כולנו חברים יקרים - בתהליך....
כולנו נצא בסופו של התהליך מעבדות לחירות,חלקנו יבינו במכה הראשונה ,
וחלקנו, יספגו עוד ועוד מכות, עד שתגיע ההבנה הגבוהה  ונוכל להשתחרר : מהרגלים רעים ,קשיון עורף ושאר ירקות,ונצליח לצאת לחופשי...
וחלקנו...אחוז קטן, מיוחד ויוצא דופן יזכה להיות נדיר שבנדירים,  מיוחד שבמיוחדים בכור שבבכורים– ולהיפדות....
והעיקר העיקר העיקר.... להמשיך לנסות כי בסופו של משחק , בוחנים לוח תוצאות, ושם לא רשומים הניסיונות.
שם נראה רק נקודות של הצלחות!!!
בברכת שבת שלום ושנזכה להיפדות.

מיכל מזרחי –" היאמהות"

יום שישי, 16 בינואר 2015

פרשת וארא

פרשת וארא הינה הפרשה ה שנייה, בחומש ה שני (חומש שמות) . ובפסוק ה שני - מופיע שם הפרשה כאשר אלוהים נגלה אל משה.... "וארא".
בקיצור 2,2,2- שזה "build-up " מטורף לקריירה שנייה – של מנהיג!
משה, הידוע בכינויו – "רבינו" מתבקש ע"י אלוהים לפצוח בקריירה חדשה!!!
ועם כל הכבוד לנו -חבריי התחלה חדשה ,הבחור בן שמונים, ואחיו אהרון, - הדובר שלו, כבר בן שמונים ושלוש.(פרק ז פס' ז).
כן קריירה שנייה כמנהיג עם, שזה שוס היסטרי , במיוחד אם אתה  "טחון" שגדל בבית מלוכה,
והעם מרגיש שאתה מסתכל עליו מלמעלה, ולא ממש מבין את  "סבלות העבדים"....ואם על הדרך אתה גם מגמגם אאאזזזז...... בכלל.....
בפרק ו' פס' ט מצוין: " וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה "
כלומר, העובדה שהעם לא פנוי להקשיב, לא תלויה בגמגום של משה רבינו, אלא בחוסר הפניות הנפשית של העם.
ולמרות העובדה שדבריו  היו יכולים להציל ולרומם אותם, העומס הנפשי מונע מהם את הקשב....
דבר שראוי שנזכור ונלמד: יתכן שמישהו סביבנו, יכול לומר דברים שיוציאו אותנו מעבדות לחירות, וראוי שנהיה בקשב....

בנוסף...
בפרשה זו אנחנו מתוודעים לשבע מתוך עשר המכות הניחתות על מצרים, ובראשם פרעה. דם ; צפרדע ; כינים ; ערוב ; דבר ; שחין ;  וברד ;
ובכל מכה ישנו ריטואל דומה : בזמן המכה, פרעה מיואש, ומוכן להבטיח כמעט הכל - כולל שחרור עם ישראל – כלומר, העבדים שלו – לחופשי...
ומיד בהינגף המכה – "וירא פרעה כי הייתה רווחה והכבד את ליבו..."
וראוי שכל אחד/ת  י/תשאל  את עצמו – כמה פרעה אנחנו פוגשים כשאנחנו מביטים במראה?
שבשעת מצוקה אנחנו מבטיחים, מבטיחים ומבטיחים....לעצמנו, לסביבה , וחלק מאתנו אפילו לאלוהים...
בדיוק כמו אותו איש עסקים, שהסתובב במכוניתו הממותגת להגזים, בדרכו לפגישת עסקים קריטית, מסביב לבניין שבו עמדה להתרחש הפגישה,אך חנייה אין...
וכולו פוצח התניות והבטחות לאלוהים...אלוהים היקר תעזור לי בבקשה זו פגישה גורלית,תעשה בבקשה שאמצא חנייה, איך שאסיים את הפגישה אתרום את השכר :
ל"צער בעלי חיים" ; לילדים יתומים ; לעולים חדשים ; לחיילים בודדים;.............ולפתע פתאום ממש לפניו יוצא טרנזיט ומפנה לו חנייה וחצי!!!
ובלי להתבלבל מסתכל איש העסקים לשמיים ואומר –תודה אלוהים, כבר אין צורך...הסתדרתי לבד!
אז, המכות הללו, שבאות על פרעה, כל שנה בפרשת וארא, צריכות להזכיר לנו את גלגל החיים –פעם למעלה ופעם למטה...
אבל כדיי שהגלגל שלנו ינוע קדימה ולמעלה, אסור שנשכח את ההבטחות שלנו לעצמינו, הבטחות על עשייה, כמו שהרב זאבי אומר:  "הצבת יעדים, ועמידה בהם - בונה אמון וביטחון עצמי".
אז בהצלחה לכולנו ברמיסת הפרעה הקטן שבתוכנו,ושבזכות רמיסה זו נצליח לצאת מעבדות לחירות.

שבת שלום, 
   מיכל מזרחי,
   "היא מהות"

יום שישי, 9 בינואר 2015

זום-In , זום-out וספר "שמות"

בכל שבת,
בין תפילת שחרית לתפילת מוסף,
מקיימים במניין ישראל מנהג של "קריאת התורה".
זוהי הקריאה של פרשת השבוע.
בכל יום שני, ובכל יום חמישי, מוציאים בתפילה את ספר התורה וקוראים את הפרשה....
ביום חמישי קוראים את הפרשה שתיקרא בשבת הקרובה.
ובכל יום שני קוראים את הפרשה שנקראה בשבת שקדמה...
בשבת הקרובה נקרא את פרשת " שמות"
הפרשה הראשונה שפותחת את ספר שמות.
זהו הספר השני מבין חמישה חומשי התורה.
הפרשה מתחילה במילים הבאות :
" ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו ;  ראובן שמעון לוי יהודה ; יששכר זבולון ובנימין ; דן ונפתלי גד ואשר; ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש ויוסף היה במצרים "
מספר פסוקים אחר כך...
בפסוק טו' נאמר :
" ויאמר מלך מצריםלמילדות העיבריות אשר שם האחת שיפרה ושם השנית פועה"
לכאורה ניתן לתהות?!?! מדוע יש כפילות?
האם לא מספיק לומר:
...בני ישראל הבאים מצרימה...
מדוע עולה הצורך להכליל -ולומר :
בני ישראל הבאים מצרימה,
וגם למנות ולפרוט אותם לפרטים,
ולקרוא בשמו של כל אחד,
ולהוסיף שיוסף כבר היה במיצרים?
וכן במקרה המיילדות - שוב כפילות;
האם לא מספיק לומר :
מיילדות עיבריות???
מדוע מפרטים את שם האחת ואת שם השנית???
אלא שכלל ידוע הוא, שאין בתורה מילים שהן מיותרות !!
לכל מילה בתורה יש משמעות!
ובפרשת שמות אנחנו למדים כלל חשוב בתורה,
והכלל הוא לימוד כלל ופרט.
בני ישראל הינו שם כללי, מילדות הוא שם כללי,
השמות האישיים של בני יעקב הנמנים,
וכן השמות האישיים של המיילדות ;
מורידים אותנו לפרטי הפרטים.
מהכלל הזה כדאי שנלמד :
שבתהליכים, ישנה משמעות עצומה לראיית התמונה הכללית, ויחד עם זאת,
ישנה משמעות לא פחותה,
להסתכלות בפרטי הפרטים שמהם מורכת התמונה הכללית.....
או במילים של רבנו זאבי -
אבי הרעיון של הפרשה-חדשה....
זום -in- זום -out
ודבר נוסף - השבת נולד המנהיג בעם ישראל!
משה - שנמצא ומאומץ ע"י בתיה -בת המלך פרעה.
כי מנהיג שצריך להוציא עם מעבדות לחירות.
אי אפשר שיגדל בתודעה או במעמד נפשי של עבד!
מנהיג צריך לגדול בבית מלוכה!!!
מנהיג צריך לגדול בתודעה מפנקת של
"מגיע לי שיעשו את דבריי!!!!!"
בברכת שבת שלום!