אראלה! תתקשרי!..

קמים כל בוקר בין חמש ודקה לרבע לשש.

דקה אחרי חמש זה נהדר להתעורר, כי זה לא ממש שש, וזה לגמרי אחרי חמש. למה דווקא חמש ולא נניח,  שבע? שבע זה מאוחר מדי,  הילדים  כבר אמורים להיות מוכנים לריצת הבוקר שלהם להסעה ובית הספר. אז ההרגל הזה היה חלק מחיינו בעשרים ואחת השנים האחרונות. לא ממש הבנו מאיפה זה נפל עלינו, אבל התמדנו בזה. אחרי ההרגל הזה,  שנצרב בתוך השעון  הביולוגי שלנו, כבר כמעט בלתי אפשרי להשתחרר מזה.

אני חושב שלישון זה בזבוז מהנה באופן מטורף. איזה כיף לישון כשאתה יודע ששש שעות מטכ"ליות זה כנראה מספיק וכל השאר מבוזבז? נניח,  ללכת לישון בתשע עשר ולחרופ עד שבע שמונה..  חוצפה שאין כדוגמתה. הכרית חוטפת ריח של שינה שאי אפשר לטעות בו. השינה חוטפת עוד אחד לאוסף...  ורק אראלה ממפעל הפיס לא קמה מוקדם כדי להתקשר אלי. מרגיז כזה כאילו. כמה פעמים אמרתי לבזק שקו הטלפון שלי חסום לשיחות ממפעל הפיס,  והם לא האמינו לי. עובדה,  היא לא מתקשרת ולא קמה מוקדם. את בעיית היקיצה המוקדמת אפשר לפתור לה (יש אפליקציות שעון מעורר נהדרות).  את בעיית החיוג אלי גם אפשר לפתור בקלות ולתת לה את המספר...  אבל כל השאר,  באחריותה. לא מבין למה זה לא קורה.  אני את שלי עושה...  משלם כל חודש,  אבל כלום. נדה. הקו של בזק יבש.

זה למה אני קם מוקדם. אראלה, תתחשבי... אנשים פה בלי שינה...

רגע, לא הבנתי...  צריך כרטיס בשביל שהיא תתקשר אלי? לא מספיק שאני משלם מיסים, בריאות,  ביטוח נמלים בחצר ומלווה בששון? לא מספיק שאני משלם יותר משרה של הרוה"מ על גלידה פיסטוק. לא מספיק שהקוט'ז והמילקי עולים יותר מכל מקום אחר בעולם?

נו טוב...  יש לי מנוי של מפעל הפיס, ומדי כמה חודשים אני מקבל אימייל שזכיתי בסכום האגדי של 11 שקלים. נהדר. אני מתחייב פה,  שאם היא מתקשרת אז אני מרביץ קטע נפלא ברדיו, שעוד ישדרו אותו על הגישושית הבאה שתשוגר לכוכב האדום.

ברור לי שהיא תתקשר יום אחד. למישהו
דודו קורמן -  בקרוב הסרט... 

על נבחרים ונכלאים

שלום לכולכם, בוקר מוקדם וטרי,  בו השחיתות מרימה ראש וכולם צורחים. שינויים בהרגלי הצריחה...

אז נהדר לכולנו שלפני הבחירות, מגיעים שוב לחבורה של אנשים שמצד אחד המשטרה עדיין חוקרת אותם ולכן הם חפים מכל עניין, פשע ועוון - אך לעומת זאת כולם כבר חרצו את דינם.  זו טבעה של החקירה במקומותינו, שהינה תמיד,  אבל תמיד בעלת אופי פוליטי. ואם בפוליטיקה עסקינן, אני חושב שעם עוד קצת מאמץ, יגיעו גם לראש המפלגה שם, שהוא מושא אהבתו של הרוה"מ שלנו, שמרגיש בימים אלו כאילו עשה את טעות חייו בהיפרדו מ"יש עתיד" של לפיד, כי הוא מבין, לאט ומהר שהפנסיה מתקרבת כבר. אז האם ייתכן שהחקירה הזאת הינה ניקוי אורוות יזום ע"י אנשי מפלגה אחרים הרוצים לשנות קצת את ההרכב של מפלגתם, כי גם הם בפאניקה? לאלוהים פתרונים... וגם המפלגות שחברות שלו, של הקב"ה, רבות, מסוכסכות ועוסקות באכילה אישית של אנשי המפלגה שנשארו להם על הצלחת ועוד לא פרשו ועברו למפלגה אלוהית אחרת... אז אפילו הקב"ה משנה את פני המפה של האתר שלו.. לקח את מר"ן, הפריד את התאומים הסיאמיים דרעי וישי, לקח לבנט כמה חברים והעביר לישי, והזרוע עדיין נטויה. להזכירכם, עד הבחירות יש עוד חודשיים וחצי שזה המון ימים ולילות של שעות חקירה של המשטרה הכחולה שלנו והרבה חדשות במבט לחדשות... המשטרה שלנו, שבמקום להתעסק בציבור הפושעים, מתעסקת בציבור הנבחרים נראית לא רע ....  ובצדק, כי נראה בימים האחרונים, וכל שנה מחדש, שהקהילות הקדושות האלה (נבחרים ונכלאים), נוטות להתערבב להן, בהנאה צרופה. נוצר מן מסלול כזה, של: אנשים נולדים, גדלים, חלקם פונים לפשע, חלקם הולכים למשטרה, חלקם לפוליטיקה וחלקם עומדים בצד בפה פעור... כל חלק מאשים את האחרים ואז האחרים נעלבים ומחליטים לעבור קבוצה...  ח"כים עוברים למעגל הפשע, פושעים עוברים למעגל הח"כים ושוטרים משחקים בגנבים, סולמות וחבלים. וחבר (מפלגה) מביא חבר. כמה נחמד לנו.

אז אם חשבתם ללכת לפוליטיקה, לשנות את השיטה מבפנים, אז תדעו לכם שהשיטה תמשיך לשנות אתכם, ואתם תתחילו לצחוק כל הדרך אל הבנק ומשם לחדרי החקירות של לה"ב 433 ומשם למעגל חברי הכנסת המובטלים החובשים את ספסלי הגינה בבתי הכלא השונים, אחרי שעברו מחנה... הכל כאן מתערבב, כל פעם מחדש, מחדש, מחדש... ועוד אומרים שמצ'עמם פה....  אין רגע דל, בלי סקנדל ופסטיבל. אז מה קרה פתאום שהתעוררתי לי מוקדם מאוד והתחלתי לחפור לכם? סתם,  כי החתולה שלנו, אחת מתוך חמש, שלחה לה זנב חצוף אל תוך העין השמאלית שלי והתחילה לגרגר לה בשמחה ועוד בארבע בבוקר... לא מה שחשבתם...  לא האישה המדהימה איתה המשכתי את חיי ביום שהחלטנו למסד את עצמנו, אלא החתולה (השניה) שבאה כל לילה, על ארבע וזנב, מטפסת אלינו למיטה וישנה בינינו...  חצופה ומשופמת למכביר. גם היא מנסה לעבור ממחנה החתולים למחנה בני האדם... וחלקן אכן מצליחות בזה... נסתרות הן דרכי האל... איזה מזל שלא התחילה חקירה של לה"ב 433 גם בעניין הזה, שהוא אכן אמור להיסגר מחוסר עיניין ציבורי לציבור החתולים...

יו, כבר עשר לפני חמש, בבוקר, יום חמישי, ומתחילים שוב להריח את הריח השרוף המשכר של עוד שבוע שנשרף לו בהנאה זו או אחרת...  שיהיה לכם יום טוב, קל ומרנין לקראת סופ"ש מלא אתגרים, פעילות ספורטיבית והאבסה מדודה... יהיה מעניין בחדר החקירות, ב"יומן" של איילה חסון ובספירת האסירים בתאיהם והכנת מקומות לעתידים לבוא... וכולם צחים וזכים וח"כים.

תמשיכו לחייך...  אני חוזר לחתולה...

דודו קורמן -  בקרוב הסרט

מומנטום וגעגועים לסיזי(פוס)

אתמול בבוקר התחיל היום שבסופו התחלנו לגלגל שוב את האבן הסיזיפית במעלה ההר. למי שלא היה נוכח, או לא ידע,  או שכח, אתמול אחה"צ היה המפגש הראשון של מומנטום...

לעומת זאת, סיזיפוס היה,  למי שלא הכיר אותו באופן אישי, בחור מגודל ושרירי שמיום היוולדו שיחק בחמש אבנים והתמיד בכך. תמיד התחיל מחצץ פשוט.  חמש אבנים באותו הגודל והצורה שתוך כדי משחק, הוא בחר טריקים שונים של הקפצת האבנים בין אצבעותיו, להקפיץ, להוריד, להזיז ולבחור.  לאט למד להזיז אותן בקצב שבחר.  חלקן התגלגלו לו במורד השביל ואז רץ לחפש אותן.  כשמצא, עשה לו הרגל לגלגל אותן במעלה השביל, עד למעלה בחזרה למגרש המשחק שלו. שיטת הגלגול היתה כזו שאם האבן עשתה לו קשה,  הוא השתמש בתרגיל הרגיל של להתאמץ יותר לזרוק את האבנים למעלה ולמנוע מהן להתגלגל בחזרה אליו. וכל זאת תוך סינון של קללה עסיסית בין שפתיו... ביחוד אם העסק לא בדיוק הצליח לו.

כשגדל,  חמש האבנים היו לו לרועץ. הוא הבין כבר מזמן שגלגול של חצץ המעלה השביל זה המקצוע שלו,  אבל כדאי שילך על משהו גדול,  כי מי לא רוצה להיות על המגרש של הגדולים? בקיצור,  הבחור התחיל לשחק כל יום בחמש בערב בחמישה סלעים לא קטנים, במקום לצפות בחמש עם רפי רשף...  טוב נו,  זה שלא הייתה אז טלוויזיה, זה לא אומר שאי אפשר לצפות ברפי...  זה רק תירוץ,  סיפור...  אזור הנוחות...

הבחור התבחר לו משנה לשנה,  גדל, וביחד איתו צמחו גם הסלעים. הסלעים הלכו ונעשו כבדים יותר.  קשה היה לו לגלגל את כל החמישה במעלה השביל... למרות שהקשה שבלחם דווקא היה לו קלי קלות. בסוף החליט לבחור לו סלע בודד, קשה במיוחד, אותו החל לגלגל במעלה השביל, שהתפתל לו למעלה, שהפך להר, שהפך למקצוע של המר בחור. כולם מסביב הסתכלו עליו משתאים, מתפלאים ולא מבינים. מה זה העניין הזה של לגלגל סלע במעלה ההר? מה יוצא לך מזה?, טמבל, שאלה אשתו תוך כדי תיפוף חמש האבנים הפרטיות שלה על שולחן המטבח.  לא יודע,  אמר סיזי(פוס), המגלגל הנצחי...  אבל אני מה זה נהנה מזה, וזה מעביר את היום יופי. גם הפרסומת שעשה במרשתת הדייגים, לדיאודורנט של סיזי(פוס), הביאה הכנסות לא רעות בכלל. אשתו, עם עשרות אלפי המחשבות שעברו לה במוחה כל יום,  לא יכלה להבין בשארית חייה כשיצאו לצעידה של הבוקר (הוא עם הסלע והיא עם הכלב), למה היא נשארת עם הבחור והסלע, ולא זזה הלאה. כי אצלו,  מה שזז,  זה רק הסלע.

יום אחד,  עשתה הגברת מעשה ורשמה אותו לכנס של התחלה חדשה,  בבית ציוני אמריקה (שהיה קיים גם אז, עם אותם הסנדוויצים המתגלגלים הקטנים).

ההמשך ידוע... סדנת שריטות, קיצרת ארבעת הימים, שבמהלכה החזירו אותו למגרש ולקחו לו את הצעצוע העיקרי (הסלע לא עבר בדלת).  במקום לגלגל את הסלע במעלה ההר, גלגל אינספור שיחות עם שאר שחקני החמישיה של אריה. זה הרחיב לו אופקים,  השיל מעליו את הקליפות ואפילו עזר לו לדבר עם הבוס כשצריך היה. לא רע,  אמרה אשתו... תוך שהיא מגלגלת במקומו את הסלע במעלה ההר...

הבנתם? הבנתי? הבנתן (בנות)? את הסלע, את כולו, כמה שקשה, חייבים להמשיך ולגלגל במעלה ההר. מישהו חייב. למה? כי לשם כך נוצר ההר....  והסלע גם.

מישהו חייב להמשיך את המומנטום, של הסלע במעלה ההר, של מה שהתחלנו קודם, ושל כל מה שלא סיימנו (כמו שאמר יצחק שמעוני במקבילית המוחות: "התחלתי, ולכן אסיים"). ההר אותו ההר,  הסלע אותו הסלע וביבי אותו הביבי...  מה שהיה,  הוא שיהיה..  רק השחקנים יתחלפו להם ויעבירו הלאה את הסלע (אם ירצה השם,  תשובה מהדלק והגאז לכל ישראל, והבוחרים).

יו, לא כתבתי כלום על המומנטום של אתמול, שהתחיל בחמש, עם תזכורות על מה היה לנו שמה וקצת חברה חדשים וטובים ובלי קרן ועם אריה ודורון ואפרת והמנטוריות שבשולחן האחורי, ומעוז צור, והעיקר:  הסלע נשאר לו מאחור, ואני לא מתגעגע אליו כלל.

יום נהדר לכם.
דודו קורמן  -  בקרוב הסרט

צאו לסיבוב!..

קום כבר, הכלבה צריכה לצאת ואוי ואבוי לך אם היא שוב עשתה בסלון...

עם זה לא יכולתי להתווכח,  בייחוד כי גם החתולות כבר התקבצו להן אצלנו בחדר ותכף תפצחנה בקונצרט של יללות משמעותיות של: או שאתה קם ונותן לאכול או שאנחנו לא נפסיק לשיר... בלית ברירה קמתי לי מרבצי,  השלתי מעלי את פיג'מת השבת הלא חגיגית שלי ועטיתי את מכנסי הג'ינס המהוהים של אתמול ואיזה sweatshirt עם כיתוב אמריקאי הנושא את המספר 26 עליו.  כאילו שעברו רק 26 שנה... או שאני עומד להחליף מישהו משחקני הNBA, הליגה הטובה בעולם, שמחפשת בטירוף רק ישראלים גבוהים כמוני.

הנעליים של הטיול עם הכלבה והבוץ אמורים להיות איפה שהוא למטה. עם הבוץ המשובח מהטיול הקודם. בוץ משובח דווקא מתאים עכשיו לאווירת הבחירות המתרגשת עלינו. אין כמו בוץ משובח שמקבל ITEM משובח אצל רפי רשף, חשבתי לי בהנאה מסוימת תוך כדי נסיון לאלתר נעילת נעליים בלי למלא את הסלון בבוץ שיהפוך לITEM בפני עצמו כשאחזור.

עכשיו, איפה לעזאזל שמתי את המפתחות של הבית אם לא בארון ליד המיטה...  הרי אתמול חזרנו בצהריים אחרי שהקפצנו את המתבגרת לרכבת לחיפה ומאז כל מה שעשיתי לא כלל את המפתחות,  אלא לחשמל מחדש כמה מנורות בגינה שהכלבה החדשה אכלה להם את חוט החיים...  איזה מזל שלא הדלקנו את תאורת הגינה ביום האחרון...  זה היה מקפיץ את השאלתר ברידינג ג' מרוב החוטים הטעימים שהכלבה חיזרזרה לה בתאבון.

בקיצור,  אין מפתחות ואין בטיח...  אתה רוצה שארד למטה לעזור לך לחפש? , אמרה השותפה לכל שלי מהקומה השניה...  במילא הערת אותי כבר עם החיפושים שלך..  לא משנה, אמרתי,  אני יוצא ככה.  אם תמצאי את המפתחות, תתקשרי.  אני בסובב צורן, פורת והמשתלות מסביב...

יצאנו אני וההולכת על ארבע שעכשיו שוכבת לה לנוח על רצפת הסלון,  היכן שבעקבות הבוץ המשובח של אתמול עדיין מאיימים במשבר קואליציוני של שבת בבוקר... טוב נו,  הולך לטאטא את הסלון...  מזל שמצאו את המפתחות שהיו בכיס של ה sweatshirt של אתמול בגינה...  זה בלי הכתובות באמריקאית ובלי המספר המתחיל בעשרים ומשהו....

תגידו,  באמת עבר כל כך הרבה זמן?

בוקר טוב למשכימים...  צאו לסיבוב עם הכלבה למי שיש כזו...

דודו קורמן -  בקרוב הסרט

להיות יוצא דופן זו מתנה לכל החיים

להיות יוצא דופן זו מתנה לכל החיים. זה שלא נולדנו בשיטה "הרגילה", גורם לחלק מאיתנו,  יוצאי הדופן, להיות לפעמים לחוצים קצת, מעצם זה שלא חווינו "לחץ" כשנולדנו.

חלקנו למדו להתמודד עם זה ולפתח עור של פיל שמגן עלינו בפני הלחץ וחלקנו נסדקים בעורם הרגיל ומפתחים שריטות עמוקות ולא פשוטות... יש חלק שלישי אותו אני מכיר מקרוב, שמצליח לפתח שריטות אפילו בעור הפיל.... 

בסופו של דבר, כולם, גם אלה שלא יצאו דופן, חייבים ללמוד להתמודד עם העור שקיבלו, עם השריטות והחריצים שפיתחו להם.... מקווה שאלה אצלך שיצאו דופן הינם אנשים מיוחדים עם עור של פיל, חזקים ואמיצים ושקל להם לחיות בעור שלהם.

בזמן שאני כותב את זה חשבתי פתאום: איזה מזל שאין פילים שנולדו דרך הדופן, שאילו כך, מושג העור של הפיל היה מקבל twist נוסף, עבה יותר וחסין חריצים ושריטות לגמרי?!

לילה ויום טוב לכם...  תחילתו של יום מפרך... A hard days' night.
דודו קורמן -  בקרוב הסרט

נס חנוכה אישי

חנוכה זהו החג האהוב עליי! היום בדיוק לפני 18 שנה, בנר הראשון של חנוכה, הייתה הפעם הראשונה בחיי בה לא הדלקתי נר, חנוכה ....

זה לא היה בגלל שהפסקתי להאמין בבורא עולם,

וגם לא מהסיבה שהפסקתי לקיים מצוות.....

אבל הייתי עסוקה באותו ערב, בדבר חשוב יותר... מהדלקת הנר הראשון...

הייתי בחדר ניתוח, ובניתוח קיסרי הפכתי לראשונה לאמא - יוצאת דופן....( כך מוגדרים תינוקות שנולדים בניתוח קיסרי - יוצאי דופן).

והיום בערב חגגנו עם המשפחה המורחבת וחברים, מסיבת חיים, לבני הבכור  שחגג 18 שנים,

של ניסים ונפלאות,

שבכל יום ויום עימנו!

על שבכל בוקר מאז  התעוררנו עם נשמה באפינו,

עם בריאות טובה,

ומשפחה  שהלכה וגדלה עם השנים, כל ילד , כל אדם,

 הוא נס בפני עצמו,

בריאות טובה  היא נס!!!!!

כל השאר זה בונוס ענק!!!!

חג שמח ומלא אור,

מאחלת לכם שאלוהים יפנק אתכם בהרבה בונוסים,

ושהבונוסים....יהיו המשך ישיר לניסים הפרטיים של כל אחד ואחת מכם!

פרשת השבוע - פרשת המים החמים והקפה

אחרי ההרצאה של שני האנשים הנכבדים, שאני מכבד מאוד בעיקר עקב היותם ישרים לגבי ששת עד עשרת האחוזים מכל עסקה, ולנו משהו מזה יהיה בחינם, שהרי אנחנו חברים בקבוצה מיוחדת ממנה אין לקחת,  אני מוצא שהם פספסו אותנו בגדול.

אשתי שתחיה המון שנים, אמרה לי אתמול בבוקר כששמעה את השם של החברה שלהם, שזו בטח חברת פירמידה שמוכרת משהו לכולם ומכניסה יד עמוקה לכיסם.

עוד מימי הפירמידות אצל השכנים שלנו מדרום, ידעו כבר מזמן שהמון אנשים יכולים כל אחד לממן אבן אחת, עבור היושב בראש הממלכה, כך שאף אחד בעצם לא מרגיש שהוא מנוצל עבור השיטה.  מכסימום,  אם הוא מבין, אז נותנים לו קצת עם השוט על הגב או שולחים אליו מישהו מהשוק האפרפר (אבל חוקי, מהולנד כזה, או מנירוסטה) כדי שיזכיר לו שאם הוא חושב שהוא פרפר, אז גם זבוב זה חיה... וסנדוויצים זה טעים אבל לא כשמויישה ויהושע מבטיחים לך רק מצות עם נוף מדברי ואתה יכול לחלום על סנדוויץ טוב ב Subway שרק בעוד אלפי שנים מישהו יחשוב לייסד. אז אתם באמת חושבים שאנחנו נמכור את ההתחלה החדשה שלנו בנזיד עדשים, או אם מישהו ישים את המים באותו החדר עם כולנו ויקח את כל השאר לחדר השני?

תראו,  צחוק בצד לרגע, אבל אנשים מגניבים מגיבים בביקורת קטלנית או בשיעמום כאשר הם פוגשים שניים סיני-מים עם כינור גדול, שאני בטוח שהם רוצים רק טוב. הגבהו כמו שהגבנו כי אנחנו אנשים טובים, שרק בקעו כרגע מהביצה הקפואה שהפשירו לנו כי יש צורך לבקוע החוצה מתוך ה comfort zone..  אולי נוכל בעתיד,  בעוד 7 שנים טובות, לקחת חלק בתהליך MnA או רכישה ומיזוג או סתם זיגוג. אני מאחל לכולנו שנצליח ובגדול...  אבל כאיש של מילים אני יכול לומר שאם הבנתי נכון (את ההרצאה המלומדת), אז אני הבנתי שלא הבנתי (כלום). זה לא אני אמרתי,  זה יוסי הבנאי דרך הגשש.

חברים המארגנים/מארגנות...  אתם נהדרים/נהדרות כמו פרי הדר מושלם..  אבל אם המים החמים היו בחדר הנכון, כל זה לא היה קורה.... ומה קרה בכלל?  כלום...  אז במקום הרצאה מכובדת היו קצת צחוקים כשדיברו סינית? גם זה בסדר.  הגיע זמן שנצחק קצת בארבעים (דציבלים) פלוס... אז אני בטוח שהבנתם את המסר ואם לא,  אז לא נורא...  אני אקח את הנייד לאשתי שתחייה כדי שתסביר לי, איש (לא) פשוט