להיות יוצא דופן זו מתנה לכל החיים

להיות יוצא דופן זו מתנה לכל החיים. זה שלא נולדנו בשיטה "הרגילה", גורם לחלק מאיתנו,  יוצאי הדופן, להיות לפעמים לחוצים קצת, מעצם זה שלא חווינו "לחץ" כשנולדנו.

חלקנו למדו להתמודד עם זה ולפתח עור של פיל שמגן עלינו בפני הלחץ וחלקנו נסדקים בעורם הרגיל ומפתחים שריטות עמוקות ולא פשוטות... יש חלק שלישי אותו אני מכיר מקרוב, שמצליח לפתח שריטות אפילו בעור הפיל.... 

בסופו של דבר, כולם, גם אלה שלא יצאו דופן, חייבים ללמוד להתמודד עם העור שקיבלו, עם השריטות והחריצים שפיתחו להם.... מקווה שאלה אצלך שיצאו דופן הינם אנשים מיוחדים עם עור של פיל, חזקים ואמיצים ושקל להם לחיות בעור שלהם.

בזמן שאני כותב את זה חשבתי פתאום: איזה מזל שאין פילים שנולדו דרך הדופן, שאילו כך, מושג העור של הפיל היה מקבל twist נוסף, עבה יותר וחסין חריצים ושריטות לגמרי?!

לילה ויום טוב לכם...  תחילתו של יום מפרך... A hard days' night.
דודו קורמן -  בקרוב הסרט

נס חנוכה אישי

חנוכה זהו החג האהוב עליי! היום בדיוק לפני 18 שנה, בנר הראשון של חנוכה, הייתה הפעם הראשונה בחיי בה לא הדלקתי נר, חנוכה ....

זה לא היה בגלל שהפסקתי להאמין בבורא עולם,

וגם לא מהסיבה שהפסקתי לקיים מצוות.....

אבל הייתי עסוקה באותו ערב, בדבר חשוב יותר... מהדלקת הנר הראשון...

הייתי בחדר ניתוח, ובניתוח קיסרי הפכתי לראשונה לאמא - יוצאת דופן....( כך מוגדרים תינוקות שנולדים בניתוח קיסרי - יוצאי דופן).

והיום בערב חגגנו עם המשפחה המורחבת וחברים, מסיבת חיים, לבני הבכור  שחגג 18 שנים,

של ניסים ונפלאות,

שבכל יום ויום עימנו!

על שבכל בוקר מאז  התעוררנו עם נשמה באפינו,

עם בריאות טובה,

ומשפחה  שהלכה וגדלה עם השנים, כל ילד , כל אדם,

 הוא נס בפני עצמו,

בריאות טובה  היא נס!!!!!

כל השאר זה בונוס ענק!!!!

חג שמח ומלא אור,

מאחלת לכם שאלוהים יפנק אתכם בהרבה בונוסים,

ושהבונוסים....יהיו המשך ישיר לניסים הפרטיים של כל אחד ואחת מכם!

פרשת השבוע - פרשת המים החמים והקפה

אחרי ההרצאה של שני האנשים הנכבדים, שאני מכבד מאוד בעיקר עקב היותם ישרים לגבי ששת עד עשרת האחוזים מכל עסקה, ולנו משהו מזה יהיה בחינם, שהרי אנחנו חברים בקבוצה מיוחדת ממנה אין לקחת,  אני מוצא שהם פספסו אותנו בגדול.

אשתי שתחיה המון שנים, אמרה לי אתמול בבוקר כששמעה את השם של החברה שלהם, שזו בטח חברת פירמידה שמוכרת משהו לכולם ומכניסה יד עמוקה לכיסם.

עוד מימי הפירמידות אצל השכנים שלנו מדרום, ידעו כבר מזמן שהמון אנשים יכולים כל אחד לממן אבן אחת, עבור היושב בראש הממלכה, כך שאף אחד בעצם לא מרגיש שהוא מנוצל עבור השיטה.  מכסימום,  אם הוא מבין, אז נותנים לו קצת עם השוט על הגב או שולחים אליו מישהו מהשוק האפרפר (אבל חוקי, מהולנד כזה, או מנירוסטה) כדי שיזכיר לו שאם הוא חושב שהוא פרפר, אז גם זבוב זה חיה... וסנדוויצים זה טעים אבל לא כשמויישה ויהושע מבטיחים לך רק מצות עם נוף מדברי ואתה יכול לחלום על סנדוויץ טוב ב Subway שרק בעוד אלפי שנים מישהו יחשוב לייסד. אז אתם באמת חושבים שאנחנו נמכור את ההתחלה החדשה שלנו בנזיד עדשים, או אם מישהו ישים את המים באותו החדר עם כולנו ויקח את כל השאר לחדר השני?

תראו,  צחוק בצד לרגע, אבל אנשים מגניבים מגיבים בביקורת קטלנית או בשיעמום כאשר הם פוגשים שניים סיני-מים עם כינור גדול, שאני בטוח שהם רוצים רק טוב. הגבהו כמו שהגבנו כי אנחנו אנשים טובים, שרק בקעו כרגע מהביצה הקפואה שהפשירו לנו כי יש צורך לבקוע החוצה מתוך ה comfort zone..  אולי נוכל בעתיד,  בעוד 7 שנים טובות, לקחת חלק בתהליך MnA או רכישה ומיזוג או סתם זיגוג. אני מאחל לכולנו שנצליח ובגדול...  אבל כאיש של מילים אני יכול לומר שאם הבנתי נכון (את ההרצאה המלומדת), אז אני הבנתי שלא הבנתי (כלום). זה לא אני אמרתי,  זה יוסי הבנאי דרך הגשש.

חברים המארגנים/מארגנות...  אתם נהדרים/נהדרות כמו פרי הדר מושלם..  אבל אם המים החמים היו בחדר הנכון, כל זה לא היה קורה.... ומה קרה בכלל?  כלום...  אז במקום הרצאה מכובדת היו קצת צחוקים כשדיברו סינית? גם זה בסדר.  הגיע זמן שנצחק קצת בארבעים (דציבלים) פלוס... אז אני בטוח שהבנתם את המסר ואם לא,  אז לא נורא...  אני אקח את הנייד לאשתי שתחייה כדי שתסביר לי, איש (לא) פשוט 

חווית המפגש - online

יושב לי עכשיו כחלק מהמפגש ההיסטורי של שלוש הסדנאות של התחלה חדשה,  שלא יקרה יותר (כי המפגש הבא יהיה של ארבעת הסדנאות)...

המעניין בכל המפגש הזה הוא שאנחנו רואים בפירוש כי הסדנה השלישית הייתה מאוד מוצלחת...  החברה שלנו היו הרוב במפגש,  כי אצלנו זה עוד בוער מבפנים.

בקיצור,  באו אנשים נחמדים,  מקשיבים ושקטים וזאבי,  דורון ואפרת הידועים לנו כאנשי נתינה, חיוך וחיבוק.

מה שנשגב מבינתי, עכשיו ואולי גם אחר כך בשנה הקרובה, זה מדוע הקפה, סוכר, חלב וכוסות נמצאים בתוך החדר ואילו המים החמים נמצאים להם מחוץ לחדר.... נשמע הזוי? אכן כן.

אם חשבנו שאריה וזאבי ודורון ואפרת כבר הראו לנו את רוב הטריקים, אזש"ל (אז זהו שלא). הטריק עם המים החמים מחוץ לחדר הינו בלתי מובן ועוד רבות ידובר עליו...  אם מישהו יבין אותו פעם.  ז"א אם נניח הפתרון היה פשוט,  והמים החמים היו בתוך החדר עם הקפה, ורק חדר מי-האפסיים (החדר שבו יש שני אפסים על הדלת ומים זורמים) נמצא מחוץ לחדר,  עוד הייתי מבין. אבל אם רעיון הפרדת הקפה מהמים הוא זה שמוביל אותנו למטרה העתידית (בעוד שבע שנים), אני מרגיש שהעסק נדון לכשלון מראש.

בבקשה, אל תאתגרו אותנו בדברים קשים בשעות הקשות של הערב...  ובכלל. אפילו נועה היקרה התפוצצה  על מישהו מהמרצים בעקבות האתגר הזה... לטובה...

אני פונה באופן אישי לזאבי,  דורון ואפרת (שהבטחתי לה ליד מתקן המים שאני יכול לכתוב על כל דבר, גם אם הוא מופרח לגמרי....),  כדי שהאתגרים בפגישות הבאות יהיו אחרים... מאתגרים יותר... נגיד למשל,  קחו את הקפה, הסוכר והחלב (עם הכוסות) ושימו אותם ליד מתקן המים...  את הכפיות תשאירו בחדר.

בקיצור, מי שלא הצליח להגיע לפגישת שלוש הסדנאות בשלוש שעות,  הפסיד אתגר רציני...

ערב מצוין לכם.

דודו קורמן -  בקרוב הסרט

אסון טבע

לא הרבה חדש הבוקר. גשם קצר, טיול עם הכלבה בשדות רוויי הבוץ וחדשות מסעירות על שיושב ראש הכנסת סוף סוף הגדיר את האסון של הצפת הנפט בדרום, כאסון טבע. אז אני חושב שברחה לו הלמד, כמו שלרוה"מ ברח הלמד מהליכוד (לימור, כחלון, סער/איפה הלמד וכו').

אסון טבע זה אסון שנגרם מהטבע. אסון ל טבע,  עם למד, זה אסון שנגרם לטבע על ידי היצור שהתרחק מהטבע מיליון שנה...  אנחנו. אמרו הבוקר שהאיילים באזור הנפט שנתגלה פתאום בדרום הארץ בוססים להם בקצות הרגליים בזהב השחור ורואים כבר שזה מקשה להם על ההליכה.

אם מישהו מכם חשב שהזהב השחור ישים אותנו שוב על מפת אופ"ק, אז זהו שלא.. ברור לכולם שרק אצלנו לא משלמים על שום דבר,  חוץ מעל כל מה שחלק מהאזרחים משלמים...  כך שאם קרה אסון לטבע שבו מיליוני ליטרים, ע"פ פרסומים זרים (כי לא מפרסמים פה כלום), נשפכו פתאום לשמורת טבע, ואף אחד לא שילם על כך בכסאו (רק בערב הסעודית, שהיא מדינת נפט אמיתית וחברה אמיתית באופ"ק,  משלמים אנשים בראשם) - הרי שאנחנו לא נהיה מדינת נפט אמיתית...  באסון הנפט במפרץ מקסיקו שילמו הרבה אנשים בכסאם וחשבונות הבנק שלהם התדלדלו...

אנחנו לעומת זאת,  שאצלנו אין מפרץ מקסיקו אלא רק מפרץ אילת, לא מסוגלים, אבל אף פעם, להגיע לאשמים במחדלים האלה ולגרום להם ללכת לגדל גזר בנגב ולהפריח את השממה שמה.

טוב,  די,  מספיק. אנחנו גדולים, קיסרות (נתניהו) בקיסריה. ארץ קטנה עם שפם, שחור, מנפט של אחרים.

בוקר טוב לכולכם ואנרגיות טובות וחיוביות לכל המתחילות והמתחילים התחלה חדשה.

דודו קורמן -  בקרוב הסרט

Welcome to the corner of reality! קאפיש ?

טוב,  עוד שבוע התחיל לי (ולאחרים) אתמול, שבסיום יומו הראשון קיימתי שיחה לא פשוטה עם הבוס, בה ניסיתי להבהיר לו, אחרי חודשיים שלא היה בסביבה אלא בחו"ל,  כי המצב בטטה (כתומה, כי כתום זה השחור החדש). הסברתי לו שוב ושוב כי זה הזמן לעשות מעשה ולקיים מה שהבטיח לפני חודשיים בהם הוא חי במטוסים.

הבוס ציקצק בלשונו, אמר שמבקש עוד זמן ושלא אדחוף אותו לפינה כי קשה לו עם פינות. אני הסברתי ש welcome to the corner of reality, ושהזמן עובר לו לאיטו במהירות מטורפת.

מה שעשה אריה בסדנה הזו,  הוא להסביר לכולנו כי רק מי שעל המגרש קובע משהו על לוח התוצאה...  ובנוסף,  אם לא עושים זאת תוך הזמן המוקצה לנו ולאחרים, אז הכדור עובר לשחקנים האחרים אחרי שלושים שניות או שנגמר המשחק (המשפט אחרי שלוש הנקודות למעלה, שקלע לנו אריה לסל, ועד לסוגריים פה,  הוא תוספת שלי לתיאוריה, ואני לוקח עליו אחריות מלאה ובעלות, בלי חס וחלילה להתחרות בגובהו ובענקיותו הנראית לעין של אריה). בקיצור, החלטתי אתמול שהזמן אץ ורץ ושמתי את שעון-העצר המעורר לפני עיני הבוס ולחצתי על כפתור ההפעלה.

עכשיו, הכדור אצלו וכולם בקהל רואים אותו וזה משודר למיליוני אנשים (כולל אתם, היקרים לי מאוד). הוא יודע בפירוש שאחרי סיום שלושים השניות (פלוס מינוס יומיים שלושה) הכדור יעבור אלי. הסברתי לו שוב את החוקים של אריה ויצאנו לדרך. Wish me luck ונראה מה תהיה ההחלטה, שלו, ואחר כך שלי.

תמיד כדאי לזכור שהחתונה היחידה הייתה עם בת/בן הזוג ולא עם מקום העבודה...  ושאנחנו עובדים כדי לחיות ולא חיים כדי לעבוד. בנוסף,  כדאי לזכור למה הקוף אף פעם לא נופל כשהוא מזנק מענף לענף על העץ: כי הוא אף פעם לא עוזב את הענף הקודם לפני שיש לו את הענף הבא ביד... ואולי בכל זאת אפשר לקפוץ בלי ליפול? קאפיש ? 

יום חמישי השרוף

יום חמישי היום,  שבו בדרך כלל אנשים מתעוררים יותר מוקדם מריח של משהו שרוף...  בקיצור, התעוררתי הבוקר בקומתנו השניה מריח קל של משהו שרוף,  שהופיע לו פתאום. משהו מוזר כזה באוויר.  זינקתי מהמיטה כשסימן שאלה נסוך על פני העייפות...  איך זה שגלאי האש של מערכת האזעקה לא גרם למערכת להתחיל ולצפור בטירוף של מערכות אזעקה עייפות? הא? מה קרה? שוב תקלה מעצבנת של מערכות אזעקה מטורפות?

בדרך כלל כשאני מזנק מהמיטה מוקדם בבוקר, בגילי המתקדם, זה מסיבה אחרת...  בעיקר קשורה לאותו נוזל צהוב שמדיר שינה מעיני גברים רבים ביקום שלנו וביקומים מקבילים רבים... 

הפעם זה לא היה הזמן הצהוב שגרם לי לזנק כנשוך נחש...  משהו שרוף עמד לו באוויר הפתוח והעיר אותי לגמרי. מן ריח כזה כמו של אורז שרוף בקרקעית הסיר, שמשרה על כלל התבשיל ריח וטעם של "תשליך" (כמו לפני יום הכיפורים) שגורם לך בסופו של דבר לקחת את הסיר עם האורז ולרוקן אותו תוך כדי מאבק עם כף לתוך שקית האשפה החצי מלאה שמתחת לכיור.

מתוך נסיון לזהות מהו הריח המוכר והשרוף הזה, כמעט מעדתי למרגלות המיטה עם הזינוק. שיט...  העברתי משקל מרגל לרגל...  יציב.  נשימות עמוקות וארוכות.  חמצן למוח...  זהו.  רגוע.  מה זה הריח הזה? שרוף,  אבל שונה מאורז... אולי הוא מגיע מכיסאות עור הצבי המהוהים שמסביב לשולחן הממשלה,  שחלקם התחיל לבעור פתאום סתם כך כשההוא התעורר לו בוקר אחד עם כאב ראש איום, לצידה של גב' אשת ראש הממשלה, והחליט לשחק בגפרורי שלטון ולשרוף להם כיסא או שניים? במחשכים, בזמן הפוטש או הפונטש?...  לא,  זה ריח אחר...  משהו עמד באוויר ולא זז.  ריח שרוף וקר,  של יום חמישי מוקדם בבוקר...  ללא אורז בתחתית הסיר השחרחר...  מה זה לעזאזל? הפתרון היכה בי באחת, והבליח במוחי המתעורר לו לאיטו...  ברור.  יום חמישי,  מה יש פה לחשוב עוד...  זה הריח השרוף הישן,  המוכר והטוב שמריחים בכל יום חמישי בבוקר...  זה הריח השרוף של "נגמר עוד שבוע"...  שלא לומר,  נשרף עוד שבוע... מה פתאום נשרף השבוע? נגמר השבוע,  אולי כן...  אבל נשרף? אולי כן גם...  מסקנתי השבוע: ברור שנשרף...  עבר לו שבוע מהיר בטירוף,  שעוד יום חמישי ארוך הגיע ומונע מאתנו מלשקוע לתוך ריח החלה של שישי בצהריים...

טוב,  נשימה ארוכה,  עוד חמצן למוח,  תרגיע. כמה פגישות בבוקר,  עבודה על מספר מסמכים במקביל וזה ייגמר להשבוע...  כמעט. שיחות סיכום עם הגויים מעבר לים בערב, וזהו.

מחר קמים מוקדם לעזור לאנשים שמתחילים דרך חדשה (אך לא יודעים זאת עדיין) בכנס של התחלה-חדשה בבית ציוני אמריקה (ראו שוב ב: www.beginning.co.il). וזהו. לנוח.... 
דודו קורמן